א
רבן גמליאל הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור וכו' משמע שאפילו בזמן המקדש שאז הי' עבודת הפסח בפעולה מ"מ לא הי' נגמר מצותה בלא אמירה בפה. והענין הוא כי כל המצות עשה הגם שהם בעובדא מ"מ אחר כוונת הלב הן הן הדברים על דרך מאמרם ז"ל רחמנא לבא בעי אכן כל זמן שהכוונה לא יצאה עדיין מהעלם אל הגילוי בפועל רק שהוא ברצון הלב בלבד אין בה שום גמר כי רחוקה מאוד מהאדם כדאיתא בזוה"ק (צו כ"ח:) דאתערותא דעננא מלבא הה"ד ואד יעלה מן הארץ לבתר והשקה את כל וכו' היינו שאדים מרצון הלב עולים להמחשבה שבמוח הרי שכל עוד שהוא בכוונת הלב לבד אין בה גמר וגם אחר שעולה הכוונה מהלב להמחשבה שבמוח אינו נגמרת ג"כ כי עדיין מושל עליו האדם לפרשה כפי חפצו ויכול בכל פעם לשנות פירושה כל עוד שלא יצא לגילוי מכח מחשבתו כדאיתא בגמ' (חולין י"ג.) מחשבה מוציא מיד מחשבה ואפילו אחר שיורדת להפעולה כל זמן שאין מחשבתו נכרת בה אינו נגמר תכליתה עדיין כדאיתא בגמ' (שם) שצריך דווקא שמחשבתו יהי' נכרת מתוך מעשיו הרי שכל זמן שאינו ניכרת מחשבתו מתוך מעשיו אין שום גמר אף להמעשה כי יש עדיין בכח האדם לפרשה באיזה כוונה שירצה וזהו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א.) כליות יועצת לב מבין לשון מחתך פה גומר היינו שעיקר תכלית הכוונה והמחשבה וההרהור של הפעולה נגמר רק ע"י אמירת הפה כי מה שמדבר אדם בפה שוב אין בידו לשנות בה כוונה אחרת ולסתור אמרי פיו וזהו פה גומר ולכך אמר ר"ג כל שלא אמר וכו' לא יצא ידי חובתו שצריכין דווקא לאומרם בפה כדכתיב ואמרתם זבח פסח כדי שיהי' ניכר בזאת המצוה גם הכוונה והמחשבה וההרהור ובזה יהי' נגמר תכלית עשיותם כי כל אלו השלשה דברים רומזים על הכרה מפורשת דלית לי' לאדם מגרמי' שום כח וכל הכח הוא רק אצלו ית' לכן מחיוב האדם לקבוע אצלו אלו השלשה דברים בכל הלבושים שלו בהכוונה ובהמחשבה ובהרהור עד שיהי' ניכר מחשבת כוונתו אף בהלבוש אחרון שלו וע"י זה יהי' נשאר אצלו זאת ההכרה בקביעות גמור וכענין מאמרם ז"ל בגמ' עביד אינש לאחזיקו דיבורי' היינו כי ע"י דיבורו נעשה האדם נוגע לקבוע אצלו להחזיק מה שהוציא מפיו:
הסבר על זכויות יוצרים
סוד ישרים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.