א
ומתוך לשון רש"י למדתי שורש למנהג מה שלא לאכול בלילה שהיה גם בימי חז"ל לא לחיוב על כל פנים, שפירש שם (מ"ח.) ד"ה הא לן וכו' מדליק בה וכו' שצריך לישב בה מחר עד כאן, ומבואר דמה שכתב מדליק קאי אליל שמיני עצרת שעל זה סיים שצריך וכו' מחר דהיינו בשמיני עצרת וסבירא ליה דגם בחוץ לארץ בליל שמיני עצרת מדליק וכו' וכמו שכתב הרא"ש שם בשמו והשתא קשה אמאי כתב דצריך לישב מחר הרי גם עתה בלילה גופיה נמי צריך לישב ודחוק מאוד לומר דגם ללילה קרי מחר והוה ליה לומר שצריך לישב בו עתה ועל כרחך דבלילה באמת לא היו יושבין, ורק מי שאין לו מקום שמוכרח לישב משום הלילה היה יכול לפחות ורק בשביל שצריך לישב מחר אי אפשר, ובזה סר מעליו קושית הרא"ש שם שהקשה אם כן גם מי שיש לו מקום נמי:
ב
ובב"ח (סימן תרס"ו) כתב דניכר בהורדת כלים ומצעות נאים שהיו כדי לישן דאותם אינו מחזיר עוד ופשיטא ליה דאין ישינים ולא כבית יוסף, אבל אפילו תימא גם דברי הרא"ש כן אין נראה שיהיה זה היכר בשעת אכילה ואולי יש לו איזה סיבה שמצטער לישן ופטור משינה וכיון שאוכל שם צריך היכר אאכילה שאינו כמוסיף, ושוב ראיתי באליה רבה שם השיב עליו גם כן [ועיין שם הבין בתירוץ ב"ח ארש"י בהורדת כלים נאים והשיב על זה מהגמרא עיין שם, ובאמת כלים נאים שלא לשינה רק לכבוד ונוי סוכה מורידין רק לכבוד יום טוב אחרון כמו שאמרו במשנה, והיינו בארץ ישראל שאוכלין בבית אבל אם יושב בסוכה כבוד יום טוב הוא להיותם שם במקום שאוכל, ועל כן כתב הרא"ש דצריך להחזירם רק קאי אכלים ומצעות של שינה] בזה עיין שם:
ג
ועיין שם בקרבן נתנאל (אות י') מה שכתב דיש היכר גם בהורדת כלים וחזרתן לכבוד יום טוב שאוכל עיין שם, הוא דחוק מאוד כיון דיושבים גם בשמיני כל היום והלילה כמו בכל ימי החג מה טעם במעשה בטל שעושה להוריד ולהחזיר להיות בזה היכר, ומשום הכי כתב הרא"ש דלא מסתבר זה ולא דמי כלל להא דמפקפק או נוטל אחת דמייתי דשם מעשה מעליא עושה בזה עתה לשם סוכה ואינו ענין לזה עיין שם, ויעיין מה שכתבתי לעיל ליישב דבריו על פי דברי ראבי"ה וזה אי אפשר לפי מה שדקדקתי בלשון מחר וגם דלפי מה שכתבתי שם סבירא ליה דאוכלין בלא היכר:
הסבר על זכויות יוצרים
משיב צדק
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.