מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה ט׳

א

בהפטורה קול ברמה נשמע כו' (ירמיה לא יד) עפימ"ש (תהלים יט י) יראת ה' טהורה כו', ובגמ' (ר"ה טז:) כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה, כתב בה"ג שאין הכוונה על שחל בשבת כי זה הוא הקביעות ובאמת בשבת אין צריך לתקוע כי השבת מגין רק דמיירי שהיה איזה אונס, וגם ע"ז פקפק הטו"ז דאונס רחמנא פטריה כו' עיי"ש, והנ"ל כפשוטו דאמרו חכז"ל עוד [שם] כל שנה שרשה בתחלתה נותנין לה אחרית טוב כו'.

ב

ולהבין זה נקדים מ"ש במדרש [ויק"ר פי"ז א] קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת, שקשה הלא במקרא עצמו מבואר זה ומה בא המדרש ללמדינו, והענין הוא דכתיב יגעתי בקראי כו' דכל אדם ירא וחרד בימים הללו ועוסקין בתשובה ומעש"ט ומתפללין ובוכין לפני השי"ת, ומבואר בספרים שכל זמן שעושין כסדר הזה הקב"ה מוחל להם כו', ואנחנו לא נושענו.

ג

אבל הטעם הוא שהכל הוא רק לפי שעה ואין לו קיום שאחר עבור הימים נוראים חוזרין למעשיהם לא טובים, וע"כ מתפללין וטהר לבנו לעבדך באמת ותהיה לרצון תמיד שלא יתקלקל בסוף, והעולם סבורין שכיון שנחתם לטובה יתקיים כך, אבל אינו כן שאמרו חכז"ל (ר"ה יז:) עתים לטובה כו' הרי שהיו בתחלת השנה כו' ואח"כ קלקלו כו', וזה"ש קרוב ה' כו' דוודאי הקב"ה שומע כל התפלות שכך אנו מברכין בכל יום שומע תפלה והרבה מקראות ע"ז, אבל אעפ"י שהקב"ה דן את האדם באשר הוא שם מכל מקום הוא ג"כ יודע עתידות, לכן נאמר לכל אשר יקראוהו לעתיד שאז הוא באמת מעומקא דלבא.

ד

וטעם הדבר הוא משום שבימים הללו היא עבודתינו בב' דברים, הא' הוא צרכי גופניית, והב' צורך הנשמה לתשובה, והעולם עוסקין רק בצורך גופניות ואין שם על לב לתשובה שהוא העיקר ורצונו של הקב"ה בשברי לב והכנעה לשוב על עונותיו וע"ז מעורר תק"ש לעוררם מתרדמתם שבכל השנה, וע"כ כשאין תוקעין בתחלה אינן חוזרין בתשובה, והתפלות הם רק לפי שעה, לכך אישתני דינא אח"כ, אבל כשרשה בתחלה אז יש להם לב נשבר ונדכה והתשובה היא באמת לכך יש להם אחרית טוב, וזה"ש יראת ה' טהורה ואז עומדת לעד שלא יתקלקלו לבסוף ממילא גם משפטי ה' הם אמת שאינם משתנים ואז צדקו יחדיו דהיינו שאותו הדין שנפסק עליהם בתחלת השנה אינו משתנה לבסוף.

ה

והנה צריך כל אדם להאמין כמ"ש בכל קראינו אליו שהוא שומע כל תפלתינו, כלום יש אב שאינו מרחם על בנו בנים אתם לה' כו', על כל פשעים תכסה אהבה, הבוחר בעמו ישראל באהבה, אהבתי אתכם כו', אבל מה יתאונן כו' נחפשה דרכינו כו' שלא יהיה ח"ו כשנה שאין תוקעין בתחלתה וכו', הלא כתוב ולכן יחכה כו' שהוא מצפה לעורר רחמים כי עי"כ ירום שם כבודו.

ו

וע"כ רחמי האב שזיכנו ביום הקדוש הזה שיש לו ב' שמות בתורה כמ"ש יום תרועה ואנו אומרים בתפלה יום זכרון כמ"ש ותתן כו' באהבה את יום הזכרון יום תרועה, והיינו כי תרועה מורה נגד הבעלי תשובה לב נשבר המתוודים על חטאם ופשעם ועונותם ובושים את עצמם, והשי"ת קרוב לנשברי לב זה עני קרא וה' שומע, להחיות רוח שפלים כו', וע"כ נאמר אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות בוראם בתרועה, ויום זכרון מורה על התחייבות השי"ת שיזכור לנו ע"י תק"ש מעמד הר סיני שנתנו לנו י"ג מכילין דרחמי וכשחטאו ישראל בעגל לא היה להם שום זכות הזכיר משה רבע"ה זכות אבות, זכור לעבדיך כו' אל תפן כו', והשיב לו וחנותי את אשר אחון כו' אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי, וכמו כן אנחנו שאין לנו מי שיתפלל בעדינו אעפי"כ תפלתו של משה קיימת והקב"ה בעצמו מתפלל (ברכות ז.) כמ"ש בית תפלתי כו', וכתיב ותפתח והנה נער בוכה כו' ותחמול כו', כי נער ישראל ואוהבהו, מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך כו' כמ"ש בהפטורה בבכי יבואו כו'.

ז

וזהו קול ברמה נשמע כו' אותו הקול שופר שנשמע למעלה עולה לבכי תמרורים אזי רחל מבכה על בניה שהשכינה הקדושה בעצמה מתפללת עלינו, והשי"ת משיב כי יש שכר לפעולתך שבוודאי התפלות מתקבלין רק ושבו מארץ אויב שהתשובה של עכשיו היא רק מפחד הדין, אבל ויש תקוה לאחריתך אם רצונך יהיה שיהיה לו קיום אז ושבו בנים לגבולם דהיינו כשילכו לגבולם אחרי יום כפור לעסקיהם יהיו ג"כ נשארים בתשובה ומעש"ט, ויהיו נקראים בחי' בנים ויתקיים ושב כו' את שבותך והטיבך והרבך כו' לחדש עלינו שנה טובה כו' אוכי"ר.