מגיד דבריו ליעקב מ׳

א

והיה האוכל לפקדון. כי הנה ז' שני שבע וז' שני רעב שהיו במצרים הם בסוד נחלה מבוהלת בראשונה בסוד וימלוך וימת דאל"כ מן הראוי שיהא ז' שני הרעב בראשונה בסוד חשיכה קודמת לאור אך היו בסוד המלכים שמתו הנ"ל שהגדלות בא בתחלה ועי"ז באו לידי מיתה כ"א אמר אנא אמלוך. והנה מדת מלכות מקבלת ממדריגת תחתונים דהאדם שממנים אותו למלך הוא כמו שאר בני אדם רק רצון עבדים היה למנות אותו למלך ולהיותה מדרגה תחתונה מאוד כזו שצריכה לקבל מעבדים על כן רגליה יורדת מות ומזה תוכחת מגולה למי שמתנשא באיזה מדה על שאר אנשים לאמר שהוא חכם יותר מהם אז יראה שזהו באמת עצמות המחשבה אנא אמלוך שהוא מקבל תענוג ממדריגות תחתונים ממנו והוא מהשבירה ר"ל שהוא סובר שממשיך עצמו בזה למדריגה גדולה ובאמת ממשיך עצמו בזה למדריגה תחתונה ואין זה שלימות כי כל אדם צריך להמשיך עצמו למדריגה עליונה ממה שהוא עומד עתה וזהו הוי זנב לאריות ואל תהי כו' ובאמת אין שום מציאות בעולם שלא יהא תחלה במחשבה קדומה וגם הגדלות היה במחשבה הנ"ל וע"כ ארז"ל בשמתא מאן דאית בי' ודלית בי' וכו' כי זה המציאות יורדת להיות בעולם לפי שהיה במחשבה הנ"ל אך מאן דאית בי' צריך להעלותה אל שרשה שהיא המחשבה הנ"ל שהיה ב' מחשבות בה אנא אמלוך והב' אין מלך בלא עם והנה מחשבת אנא אמלוך במחשבה קדומה זהו תכלית הענווה כמ"ש בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה כו' כי המלוכה להש"י הוא הקטנה גדולה כמו שכתוב במ"א ואיתא בזוהר יעקב ידע שבניו יהיו במצרים בגלות וזהו וירא יעקב כי יש שבר במצרים כלומר שיש ניצוצי הקדושה שנפלו בשבירה וצריך להעלותן על ידי גלות וזהו שאמר יוסף כי למחי' שלחני ר"ל להחיות ניצוצות הקדושות במצרים וזהו וילקט יוסף את כל הכסף וזהו מ"ש רז"ל בשביל שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום ואח"כ יצאו ברכוש גדול ע"כ הביא רעב בכל הארץ כדי להביא רכוש גדול למצרים הכוונה בזה ניצוצות קדושות המפוזרים בכל הארצות הביאם השם יתברך למצרים כדי שיעלו אותם בני ישראל ממצרים ופקדון לשון יחוד כמו לפקוד את אשתו וזהו והיה האכל לפקדון דהיינו יחוד לארץ היינו מדריגה תחתונה נק' ארץ ומתיחדת למדריגה עליונה ע"י העלאת הנצוצות מהשבירה דהיינו העלאת מ"ן וד"ל: