לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) מ׳

א

פ"ג דסנהדרין¹ דף כ"ו ע"ב. [או' אני אבי העזרי שהוא בפרק זה בורר שהוא פ' שלישי לפי גרסת רש"י, אכן בספרים שלנו פרק זה בורר כתו' לפרק שני² עיי"ש בתוס' דף י"ח ע"א ד"ה והא דתנן. במסכת].³ כל המוסגר הוא מגליון מו"ה אביעזרי שטיין הנ"ל. אמר עולא מחשבה מועלת אפי' לד"ת שנא' מיפר מחשבות ערו' וגו', ופרש"י שם דאגת הלב על מזונותיו של אדם מועלת מהניא לשכח ממנו תלמודו וכו'. ל"א מחשבה שאדם מחשב כך וכך תעלה בידי מועלת להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת, ואפי' לד"ת כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא וכו' וזה עיקר, וגם זה חפצתי לכתוב כמו שפי' לעיל. ביום שסיים הגאון זצ"ל ספרו עשה סיום.⁴ עי' בש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק כ"ז. וזימן אליו ב' זקנים כדי לפטרו גם מסעודת ששים.⁵ ועי' מו"ק כ"ח ע"א רב יוסף כי הוה בר שתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת, ועי' ירושלמי בכורים פ"ב ה"א. וזכורני ששאלתי לו באגדות [התלמוד] מזה לזה, ואמר אל תשאלוני ממדרש על מדרש. וזכורני שהוא מאריך ביום ה' על הישיבה יותר משאר ימים וא' לי מהר"א ס"ל זצ"ל כן המנהג בניאושטט. וזכורני נר של שמן דולק תדיר בבית החורף עד שהלכו הבחורים לישן, אע"ג שהוא לומד בבית החורף עם נר של שומן, ומסתמא אינו רוצה שיעשו תשמישי של חול אצל נר שלו. וא"ל אינך צריך לדבר חי"ת אע"פ שיש מנהג במקומנו.⁶ עי' גידעמאנן צד עו ועי' ח"א צד קנט. השותה יין בסעודתו אל יורה כן משמע באחד מן התשובה, אבל מ"מ ראיתי שהורה לאחר הסעודה. דבר פשוט כשלא שותה הרבה ומסתמא סבר שיש חילוק בין יינות שלנו ליינות שלהם⁷ עי' תה"ד סי' מ"ב ובד"מ סי' רמ"ב סק"ו. ואמר בתוס' שנץ בפרק בודקין⁸ סנהדרין מ"ב ע"א ד"ה העוסקים, ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק"מ בשם בעל העיטור. שתוי מותר לדון דיני ממונות. וזכורני שא' הגאון ז"ל דרך שמועה אחר המעשה שהיה פרנס אחד בניאושטט ושמו יוסף קנובלוך ז"ל, שעשה כמה טובות עם הקהילה והיה בצער גדול כגון שמתו בניו ב"מ, ואמר הפרנס אל הגאון ז"ל תן לי עצה מה לי לעשות עוד יותר? ואמר הגאון ז"ל איננו אוכל ליתן עצה לזה, מ"מ אם אתה מלביש עניים זהו טוב, וכן עשה. ולי נתן בגד לסרבל שראוי לעני, [וגם לשאר עניים נתן] ולא היה עוד בצער. ואמר הגאון ז"ל בסוף השמועה, אין ידוע לי מאיזה עניין היה, שלא היה הפרנס עוד בצער. וזכורני שלא אכל בחול בשחרית [אחר יו"ט], עד ששלח הזכרות נשמות⁹ עי' סוף סי' רמ"ט בהגה. לגבאים,. אבל מה שקנה שאר מצות בביה"כ אינו פרע עד אחר זמן רב. ואמר שכתב בא"ז¹⁰0 ח"א ה' צדקה סי' ג' וראייה מירושלמי דפאה פ"ח ה"ו ועי' בד"מ סי' רנ"ו סק"ב. שטוב לגבאי של צדקה מה שמקללין העניים הגבאים. מצאתי בליקוטי הח"ר ר' משה ס"ל מינץ זצ"ל:¹¹1 עי' מ"ר ויקרא פרשה ל"ד וילקוט בהר רמז תרס"ה ומ"ר רות פ"ה ובילקוט שם. גדולה טובת העני המקבל צדקה מטובת הנותן. דאלו ברות כתיב ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, וכי מה עשתה לו והלא הוא נותן לה? אלא עשייתה הייתה גדולה מעשייתו, דהוא נתן לה דבר מועט ומתברך בגללה הרבה דכתי'¹²2 עיי"ש במ"ר רות ותבין שכוונתו על הכתוב כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך, דברים ט"ו, י'. וברכך ה' אלהיך בכל משלח וגו'. במסכת ב"ב בפ"ק¹³3 דף ט' ע"ב. וריב"ל אמר כל הרגיל בצדקה הויין לו בנים בעלי תורה¹⁴4 עי' בדקדוקי סופרים שם ובדפוסים שלפנינו איתא בעלי חכמה. בעלי עושר בעלי אגדה, [חפצתי לכתוב¹⁵5 זה מעצמי. ואע"פ שאין בו חדוש יותר מבגמ'].