לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) כ״ז

א

[פ"א נודר אחד נדר בעת צרה לעשות פעם אחת ב' ימים יוה"כ¹ עי' שו"ת מהרי"ל סי' רי"ג. ולאחר כן עשה ג"כ ב' שנים או ג' מחמת שהורה לו למדן אחד, כיון שעשה פ"א צריך לעשות כל ימיו. והוא [הגאון זצ"ל] מתיר לו שאינו צריך לעשות עוד ב' ימים יוה"כ]² ועי' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ג. מעשה שאמרתי להתענות למחר ונודע לי שטעיתי, וא"ל כיון שקבלת עליך בטעות אינך צריך להתענות כי הקדש טעות אינו הקדש. וכן מצאתי בי"ד בסי' רי"ד אבל דברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור מחמת טעות, שסבורין שהן אסורין לא הוי כאלו קבלום בנדר. ומצאתי אח"כ בסוף הלכות צדקה³ סי' רנ"ח. דהוי כמו הקדש טעות דקי"ל שאינו הקדש. [כתב שאירי מה"ר אברהם כ"ץ⁴ ק"ץ. יצ"ו]⁵ פסקים וכתבים סי' קצ"ב. ועל דבר אותו שאמר זו זול איך זיך טוייפען אוב זיין שביגר אין זיין העוס זול גין. דע לך דפסק זה שכתב דמי שאמר אם ישאל על נדרו אינו יהודי אין מתירין לו אינו במרדכי שלנו כל עיקר.⁶ ולפנינו איתא במס' ב"מ פ"ו סי' שנ"ד וז"ל ואותו שקבל נדר ואמר אם ישאל על נדר זה אינו יהודי אסור לשאול פן יכפור ואם נשאל בדיעבד טעון כפרה וסליחה ולקבל דברי חברות. ומרדכי דבני רינוס אין לנו פה אך מרדכי קצר, ושם מצאתי פסק זה⁷ ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ד. ולא כתב כלום מדברי חבירות. והנ' נראה דבטוי כה"ג שאמר אפי' בפירוש אם יעשה דבר פלוני יכפור בהי"ז אין זו לא שבועה ולא בטוי⁸ ובנדפס כנוי. ולא יד, הואיל ואינו מוציא שום רמז שבועה או נדר או איסור מפיו. ולא דמי אפי' למי שאמר אם יעשה דבר פלוני תבוא עליו קללה זו. דהתם נמי אשכחן בתלמודא⁹ שבועות ל"ו ע"א. דארור בו נדוי בו קללה בו שבועה, אבל שבוע' [כזו] לא מצינו, והרי הוא כמי שאמר אם יעשה דבר פלוני ירצח הנפש או יבא על א"א דאינו כלום.¹⁰0 והרי הוא כמי שאמר אם יעשה דבר פלוני ירצח הנפש או יבא על א"א דאינו כלום, כ"ז חסר בנדפס. וא"כ נוכל לומר דלא צריך התרה לגמרי. וא"ת מ"מ יאסור לעשות המעשה שקבל עליו משום טעמא דלעיל פן יכפור?¹¹1 כמו שכתב במרדכי שהביא לעיל. י"ל דלא חיישי' להכי אלא דוקא היכא דקא' הכי שלא ישאל על נדרו, דחכמים גזרו שלא להתיר שום נדר שיוכל לבא שום מכשול ותקלה מן ההתרה. ודמי להא דכתבו החבורים¹²2 עי' בד"מ סי' רכ"ח סק"י. מן הירושלמי¹³3 נדרים פ"ה ה"ד ועי' בתשב"ץ סי' ת"ד ובשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"ב. דאין מתירין נדר של שחוק. אע"פ שאין ב"ד מוחין ומזהירין כלום על השחוק, וכמה אנשים ותיקין רגילין בשחוק, אלא ע"כ אין מתירין הנדר שיוכל לבא שום נדנוד תקלה. ומן הדברים שבלב שכתב פשיטא דאינם דברים אלא גבי אונס, כדאיתא בהדיא באשירי¹⁴4 פ"ג דנדרים סי' י"א. בההיא דנודרים להרגים ולחרמים ולאנסים כו'. איפשר הטוב [היתה] שהייתה חמותו נכנסת לבית בלי רשותו ואפי' ימחה בה בדברים¹⁵5 דלגבי דידה ליכא איסורא כ"ה בנדפס, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' ק"ו. נאום הקטן והצעיר שבישראל. והווינן מתיר לשנים נדר אחד בפעם אחד¹⁶6 עי' בדרישה סי' רכ"ח סק"ג. ואמרנו מותר לכם ג' פעמים (ולא שיאמר)¹⁷7 ולאשה אמר. מותר ליך. פ"א היינו מתירים לו שלא להתענות בה"ב, והשניים אמרו ג"פ מותר לך והשלישי אמר ב' פעמים מותר לך. ולפעם שלישי אמר שרוי לך, ואמר אין נפקותא אם אמר שרוי כיון שאינו אמר בלשון הפרה¹⁸8 ועי' בב"ח שם ריש סי' רכ"ח. מתירין הנדר בשבת לצורך השבת¹⁹9 שבת קנ"ז ע"א. וקי"ל כמ"ד פותחין בחרטה²⁰0 נדרים דף ע"ז ע"ב. וצריך לישב²¹1 עי' ברא"ש שם סי' ח' ודלא כרשב"א. הג' הדיוטות במקצת נדרים. ועיין ביו"ד בסי' רכ"ח המתחיל מי שנדר, ואע"ג דכתב המיימוני בפ' ב' בנדרים בהג' בנדרים צריך לעמוד²²2 ועי' הגמיי"מ פ"ו מה' שבועות סי' ד'. וכן ראיתי מעשה שמתירין בשבת לאשה ת"ח וכן מצאתי בא"ח בסי' שמ"א ע"ש.