לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) כ״ד

א

ושמעתי שעשה מעשה לפנות המקוה בכלים מנוקבים מחמת שהיה בו טיט הרבה והוי חששא שמא יהיה חסר, ולא בכלים שאינם מנוקבים. וכן מצאתי בי"ד בסי' ר"א הלכך הרוצה להוציא מים מהמקוה לנקותו וכו' [כתב בספרו]¹ תה"ד סי' רנ"ח. ופעם אחת היה המקור מן המקוה חזק ולא יוכלו לנגב בסדינים, וצוה לטול קרקע ולזרוק הקרקע לתוך המקור וכן עשו, והיה עומד המקור כנגד רגע אחד וסגר הדלת מן המקוה. ולאחר יום או יומים היה המקוה מלא מים והיה כשר [כתב בספרו]² שם.

ב

התחלתי הלכות נדרים בטוב גדא. ח' תמוז רל"ב ל'.. שאילת שאירי מה"ר אייזיק לוי ס"ל זצ"ל, עוד יבאר לי מר מי שנדר בעת צרה לעשות מצוה כגון ללמוד ועתה הדבר קשה עליו אם יש להתיר לו עכ"ל. ואשר שאלת על אחד שנדר בעת צרה כו' נראה שהדבר הזה צריך חקירה. אם אינו קשה עליו מאד אין לו לשאל עליו, דהכי כתב סמ"ג¹ עשין רמ"ב. בסוף מצות נדרים שאם נדר לצדקה או להקדש מצוה לקיימו ולא ישאל עליו אלא מדוחק שנא' [נדרי] לה' אשלם, וסתמא כתיב אפי' שלא בעת צרה כ"ש בעת צרה² עי' תוס' חולין ב' ע"ב סוף ד"ה אבל. אבל אם קשה עליו מאד בענין זה דמקרי דוחק וצער נראה דשרי אפי' נדר בעת צרה. דה"נ כתיב קרא³ תהלים ס"ו, י"ג וי"ד, ועי' ב"ר פרשה ע'. אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי. וכיון דדעת סמ"ג דההוא קרא ר"ל אשלם אם לא מדוחק, ה"נ מסתמא מפרשינא להך קרא, אע"ג דאית ביה תרתי מצוה ובעת צרה. ועובדא ידענא דהוה בדידי שנדרתי בימי חליי ליסע לריגנשפורק על קברי אבות. וכשחזרתי לבריאותי כמו אחר ג' תקופות חליתי שנית וצוה דודי מו' הקדוש ז"ל להתיר לי הנדר, כדי שלא אעמוד בנדר בימי סכנה. וכן התירו לי מוה"ר יעקל, ועמו הקדוש מה"ר משה חנוכה ז"ל, למדנו מדבריהם שמתירים נדר שבעת צרה מדוחק. אבל היכא דאיכא תרתי מצוה ובעת צרה איפשר אין ללמוד מהאי עובדא. נאום הקטן והצעיר שבישראל.

ג

ואמר הגאון בדידי הוה עובדא דלעיל שנדרתי ליסע על קברי אבות לריגנשפורק מעיר ווינא או מעיר קרעמז, ואח"כ היה חולה. והתירו לו גדולי עולם, בע"מ שיתן כ"ף ליטרא ווינר [וליטרא [שוה] יותר מדוק'] ליד נאמן שיתן לעניים אם לא מקיים הנדר. [מי שנדר לעלות לא"י מתירין לו את נדרו], עיין בהג' מיימוני בהלכות שבועות בפ' ו'¹ סי' ז' ועי' פסקים וכתבים סי' פ"ח. ותמצא מאחד שנודר לילך לא"י וסימני אשירי כותב אותו הג' בריש נדרים.