לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ע״ד

א

[והכבוש בדבש] כגון אתרוג או שאר מינים מותר להשהותן בביתו, רק שיטמנם מן העין. [חבית של שכר ושאר תשמישי שכר¹ במהרי"ל בה' מאכלות האסורות בפסח ד"ה צוקר. שלנו חמץ גמור הוא. וחבית של שכר צריך ליתנם לגוי במתנה עד אחר פסח, או לטוחן בטיט, כמו עריבות שלשין בהן כל השנה. ואמרתי לו איך שמהר"ר יונה יצ"ו התיר ברעגנשפורג לאחד שהיה לו שכר ואינו יכול למכרו קודם הפסח, שמכר לגוי בעל מנת להחזיר לו אחר הפסח ולמסור לגוי המפתח מן החדר? ואמר בכאן בניאושטט איני רוצה להתיר אבל במקצת מדינות נוהגין היתר.

ב

[כתב מהר"ר יודא מורקלן יצ"ו, שמרי שכר של שעורין או שאר מה' המינים] שעבר עליהם הפסח בשוגג אבל בטלם כשבטל שאר חמץ, כתבת שנראה לך להתיר משום דשכר אינו אלא חמץ ע"י תערובות. שגגת בזה, דשכר שעושין באשכנז¹ ושמרי שכר] ושכר. כתב אשירי פ' אלו עוברין וסמ"ג במצות חמץ, וכן איתא בריש פסחים בתוס' שאנץ, דחמץ גמור הוא, ולא ע"י תערובות, משום דיש בו יותר מכזית בכדי אכילת פרס. ובחמץ גמור קיי"ל כר' יוחנן דאסור אם עבר עליו הפסח אפילו בטלו, ואין לחלק כלל משום דדבר מועט הוא דא"כ נתת דבריך לשיעורין. [וכן מצאתי באו"ח בסי' תמ"ב וז"ל ועל כן השכר שעושין באשכנז מחיטין ושעורין חייב לבער ע"ש].

ג

[ברירת המלח] אין צריך לפסח כשיש בחתיכה אחת כגון מלח שקו' בל"א שטוק זאלץ, וטוב מאד לקח[לקחת] חתיכה חדשה לפסח. [בשר יבש] שלא נמלח ליו"ט לפסח היה מתיר בשעת הדחק, כגון לעני, ע"י שנתן בלא שק בנהר ג' ימים רצופים בכל יום שעה אחת. [חרדל כבוש], [מיני קטניות המחומצים], [ה' מינין באין לידי חמוץ] ויש בהן חמץ גמור, וזה שמותן: חטין, כוסמין, שעורין, שבולת שועל, ושיפון, ואח"כ אמר בל"א וייץ, דינקיל, גערשטין, האברן, קורן. אבל אורז וכל מיני קטניות אין בהן חמץ, ואפילו אם יודע שבאו מים על האורז או על הקטניות מותר להשהות בביתו, אבל מהר"ר שלום ז"ל מצריך לבערם. ולכן נוהגין איסור בניאושטט באגסים בחרדל משום דשכיח לאכול כל השנה ממנה. לשנה אחרת אמר שלא אומר מהר"ר שלום זצ"ל אלא אגסים בחרדל, לכך ראוי לנהוג איסור בעירו.