לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ע״א

א

[ועתה אחל הלכות פסח, אבל איני אוכל [לכתוב] על הסדר א"ח, כי עיקר הלמוד מן הגאון ז"ל כשרוצה לדרוש היה באשי' ובסי' אשירי ובשאר פוסקים]. [בטוב גדי"א, אחל דא לכתוב דרשה מפסח].

ב

אשה כי תזריע אמר¹ מגילה כ"ד ע"ב. ר' שלמא כשם שיצירתו אחר כל בהמה וחיה במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר בהמה חיה ועוף. ותימא למה יצירתו אחר בהמה? וי"ל כל מה שנברא לא נברא אלא בשביל האדם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שחטא אדם ביום שנברא, ונקנסה עליו מיתה, ועל כל מה שנברא. ולכן ברא כל הבריות קודם שחטא אדם, דאלו לא נבראו הבריות היה נגד מדת הדין להבראות כיון שחטא אדם, אבל כיון שנבראו, די להם במיתה. ומאחר שמן הדין יצירתן קודם [קודמת], כך תורתן קודם [קודמת]. ד"א לכן נתפרשה תורתן קודם, לפי שאומות העולם מקנטרים אותנו, ואמרי' לנו שאין זב וזבה ונדה ומצורע מטמא מהם, ואנו משיב[ים] להם אתם אוכלים שקצים ורמשים, [ועליהם] כתוב² ויקרא רבה פ' י"ד א"ר שמלאי. ונטמאתם בם. ופירש"י אפילו מטמא אתכם בעוה"ב. אבל טומאת זב וזבה אינה אלא בעוה"ז, ולכך הקדים תשובה לקשיא, וכתב תורת שקצים קודם. ד"א לפי שאין אנו אוכלים חיות ובהמות שיש בהן חיצונות וכו', ואם אדם סבר שאם מת כשהוא זב או מצורע ושהוא טמא גם בעוה"ב, זה אינו וכו', והמשכיל יבין. ואמ' הוא השטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע³ ויקרא י"א מ"ג. ואמ' כמה פעמים נקרא יצר הרע חמץ⁴ ב"ב ד' ט"ז ע"א..

ג

איני אוכל לכתוב כל ההקדמות שאמר בכל השנה. וכשאמר ההקדמה היה לו כתב שכתב בו ראשי הדינים, ואכתוב ראשי הדינים, כי ראשי הדינים כתבתי מכ"י ויש לסמוך עליהם, [ואכתוב אח"כ ראשי הדינים בנקודות]. ואפרש אותם כל מה שיש לי לפרש, ובכל שנה היה מחדש בהקדמה ובדינים לפי הענין ולפי הזמן.

ד

חיטין שלא ירדו עליהם גשמים. שמן חמאה. ברירה והרקדה ממיני שעורין. מיני מרקחת. רחיים מיוחדת. והכבוש בדבש. להתיר תפירת השקין. חבית של שכר. שמור קטן. ושאר תשמישי שכר. ליזהר שלא ילכו ברגלים מטונפות ברחים. ושמרי שכר. החטים אין קפידא להוליכן בגשמים אבל ברירת המלח. לא הקמח כלל. בשר יבש. שלא להוליך הקמח על הסוס בלא אוכף. חרדל כבוש. האמוראים הלכו בעצמם לטחון. מיני קטניות המחומצים. משעת טחינה בעי שמור. סכינים צבועין. שלא להניח השקים של קמח זה על זה. ה' מינין באין לידי חמוץ. משקה מפירות יבשים.