לקט יושר, חלק א (אורח חיים) כ״ח

א

כשאין אומ' תחנה בב"ה של קהל משום ברית מילה, גם הוא אינו אומר תחנה בב"ה שלו¹ דוק. משום דקהל דוחין תחנה. וזכורני שהגאון ז"ל הלך מבית הכנסת שלו לב"ה של הקהל אל המילה, אע"ג שא' שמועה בשם הזקן מוה"ר מאיר בולדא ס"ל ז"ל הדר בווינא, כשהבחורים שלו רוצים לילך אל המילה, אמר להם הגאון ר"מ ס"ל ז"ל² עי' באליהו רבה סי' קל"א סק"י שכ' דפ"פ נוהגין כשמילה בבהכ"נ ישינה וחדשה א"א תחנון בכל ב"כ דאומרים דכולהו גרירין אחר בהכ"נ הנ"ל, ועי' תשובתו בפסקים וכתבים סי' פ"א. ש"י בויטיל"ש נאמ"ן³ נ"ב: איודי"ש [אי"נ די"ש; ועי' גידעמאנן ח"ג צד פ"ה הערה ו'] בשם הכיס כך היה מקלל. מה אתם רוצים לעשות אצל המילה, כדי לענות אמן על הברכה תלכו לבית השחטן ושמעו כמה ברכות וענו אמן. [כמדומה לי ששמעתי שאמרו על ר' מאיר דלעיל, מי שהוא מחרים מת באותה שנה]. והיה נוטה לצד ימינו כשאמר תחנה, [וכן מצאתי בא"ח בס' קל"א: וז"ל ובאשכנז נוהגין להטות על צד ימין וכו'].

ב

עוד הורני מורי אין אומרים תחנה ביום הנשואין במקום שהחתן בב"ה בשחרית והחופה היא מיד אחר יציאה מב"ה. ואין להביא ראיה ממילה שאין נפילה אפילו בתפלת יוצר אפילו קודם המילה. דהתם חשיב המילה כתפלה דהא אומ' עלינו לשבח כו' וקדיש יתום אחר המילה, וגם המצוה נעשה דוקא בב"ה, משא"כ שייך כלל גבי חופה. ואע"ג שמשמע קצת בהג"ה במיימוני פ"ה דאפילו בנשואין אין נפילה אפילו בתפלת יוצר, דכלל יום המילה ויום הנשואין ביחד, איכא למימר דאיירי במקומות שנוהגים לעשות החופה בשחרית קודם תפלת יוצר, כמו ברינוס שמכניסין חתן וכלה בשחרית תחת הכיפה, וזה חשיב חופה שלהם. כמו שכתב במרדכי ריש כתובות, על מה שמקדימין ברכת חופה לקדושין, וז"ל: כי הכנסת החופה היא שמוסרה לחתן בשחרית קודם הברכה עכ"ל. אלמא דחשיב חופה כה"ג, אבל לפי מנהגינו איכא למימר לעולם דיש נפילת אפים בתפלת יוצר.

ג

[כתב הר"ר פנחס יצ"ו שהוא עת' מה"ר],¹ ועקם דבריו שלא להוציא דבר מגונה מפיו. ואם י"ל תחנה ביום ו' בשחרית כשהחתן בב"ה, נראה דאין לומר תחנה הואיל ובאותו יום יכנס לחופה כולי יומא חדא מילתא ומועד דיליה הוא. וראיה מע"פ דאין אומרים למנצח משום שחיטת פסחים אע"ג דאין שחיטת פסחים אלא לאחר חצות. גם אמר לי עמיתי מוה"ר אייזק לוי שיחיה שנוהגים ברינוס אפילו ביום ה' רגילים החתנים לצאת מב"ה קודם רצה, כדי שיוכלו לומר והוא רחום ותחנה. פעם אחת בא חתן לב"ה שלו ביום ה' קודם חתונה שלו וא"ה אמ' והוא רחום ותחינה וקרא החתן לס"ת.

ד

כשהיה מתפלל במקום שאין שם ס"ת¹ פסקים וכתבים סי' פ', ובהגהות למנהגי ר"א טירנא מנהג של שבת ס"ק מ"ז ובד"מ סי' קל"א סק"ז. בין ביחיד בין בצבור אין אומר תחנה, וכן ה' אלהי ישראל, כך שמע מפי רבו מה"ר אהרן פלומיל זצק"ל. אבל כשיש שם ס"ת אמר תחנה וכן ה' אלהי ישראל אע"פ שאין שם מנין. וזכורני שא' ובכל זאת שמך הגד' לא שכחנו. וז"ל תשובת שאי' מהרי"ל ס"ל ז"ל, ועל כל זאת מנהג פשוט שנופלים בתחנון בביהכנ"ס החצון² רוקח ה' תפלה סי' שכ"ד. ונראה הטעם דלכך נעשית מתחלה ישבו [שכישבו] פעמים מקצת הקהל בחוץ גרירי בתר צבורא לענין זה, דליחשוב במקום ארון. כמו שתי חבורות בשני בתים השמש מצרפן. וגדולה מזו התיר הרא"ש³ מהרי"ל ה' תפלה ואמר המתפלל בחצר בית הכנסת כל זמן שפתח ב"ה פתוחה נופל ומכסה פניו כשאומר תחינה וכו'. כשהשליח [צבור] עומד על המפתן דמצרף ליה שבפנים ושבחוץ. ודבר קל הוא זה לחשב במקום ארון, ועזרת נשים תוכיח דאפילו פתח פתוח ליכא במקצת קהלות, אטו מי לא מחייבי בנפילת אפים? אלא הכל חשיב חד לענין זה, מצאתי.