לקט יושר, חלק א (אורח חיים) י״ב

א

[כתב הר"ר בנימין כ"ץ מרעגנשפורג] מי שמתפלל מנחה יכול להניח טלית ותפילין אם עדיין הוא יום, כיון שלא התפלל ערבית. [בשאלת' כ"ב] מי שהזיד או שגג ולא בירך טו"ת ביום עד אחר תפלת ערבית, אם יניחם בלא ברכה, או בברכה, או לגמרי לא, היכא דעדיין הוא יום? נראה דאינו מברך כלל לא אציצית ולא אתפילין אע"פ שעדיין הוא יום, וציצית אין קפיד' אם מתעטף בלא ברכה אפי' אם הוא לילה גמור, אבל תפילין שאסרו חכמים להניחם בלילה אסור להניחם ג"כ אחר תפלת ערבית, הואיל ועשה לאותה שעה לילה בתפלתו תרי קולי לא עבדינן. והכי פסק מהר"ם לענין אבלות ב"מ שאין מונים לאחר תפלת ערבית למקצת היום וכבר התפלל תפלה של לילה ע"ש¹ ככתבו וכלשונו בפסקים וכתבים סי' קכ"א, ושם בסוף סימן צ"ט כתוב לאמר: אתחיל לכתוב כ"ד תשובות שהשיב מורי להר"ר בנימין כ"ץ, ובסי' קכ"ד ננעלו שערי התשובות להנ"ל ואין בו לא דין ולא הלכה כ"א אגרת ערוכה אל השואל כהלכה, ולהלן

ב

[כתב] שלום רב לאהוב' הח"ר (תעבל) [טעבל]¹ חעבל. י"ץ, אשר שאלתני לפרש לך הפשט בסמ"ג דכתב² וז"ל הסמ"ג עשין כ"ו אע"פ שיש במצוה זו שני ציוויין שיעשה על הכנף ענף שיוצא ממנה ושיכרוך על הענף פתיל תכלת, שנאמ' ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, מ"מ מצות עשה אחת היא שנאמר והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת היא. ותנן [מנחות כ"ח ע"א במתני'] ארבע ציציות מעכבות זו את זו מלמד שארבעתן מצוה אחת. אע"פ שצריך לעשות ענף יוצא כו' לא ידענא מאי קשה לך, דפירושו דענף היינו ציצית חוטין נפרדין שאינו גדיל, והכי כתב לעיל צריך שיעשה שליש גדיל ושני שלישי ענף. וכן הוא לשון הגמרא³ מנחות ל"ט ע"א. ולהכי קרי לציצית ענף לפי שהוא כמו ענף שיש לו בדין נפרדין יוצאין מן האילן, גם זה יוצא מן הבגד. ואי קשי' לך אמאי נקט סמ"ג הכא ענף טפי מגדיל? ל"ק דמשום דבעי למימר דלא תימא דעשו להם ציצית ונתנו פתיל תכלת תרי מצוה נינהו, לפיכך נקט ענף דכתיב גבי תכלת, אבל גדיל לא כתיב תכלת גבי', אין להאריך מזה יותר.

ג

וזכורני דהוה מהדר לעטרה בטליתו אחר משי שהיא צבוע תכלת שקו' הימיל בלויא, או שאר בלאו, אבל אשתו נתנה לו טלית שהמשי שלה הוי אדום, ומ"מ היה מברך עליו כמה ימים.

ד

בשבת היה מברך מיד על טלית קטנ' כשעמד ממטתו בשחר לאחר שבירך אוזר ישראל בגבורה, [ודכירנא שעשה ג"כ ביו"ט]. ואח"כ היה מעביר הסדרה בפי' רש"י מקצתה או כלה, ואח"כ הלך לביהכנ"ס ומברך על טלית גדול'. אבל בחול אינו מברך על טלית קטנ' עד שבא מבית הכנסת לביתו, משום דבחול הלך מיד לבית הכסא¹ הכנסת., ולא רצה לעשות ב' ברכות מחד ענין בלי הפסק. וז"ל² שו"ת מהרי"ל סי' יו"ד ועי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' א' ובאגור סי' ל'. תשובת שארי הגאון מהרי"ל זצ"ל, וטלית קטנ' וט"ג כתב, בתחלה היה מהר"ם נוהג שלא להתעטף בה עד אחר יציאתו מבית הכנסת שהפסיק במילי דעלמא, ואז היה מברך על הקטנ'. אבל הר' משה פרנס כתב למהר"ח, שחזר בו ולא היה מברך עד בואו לבית הכנסת, ונתעטף בט"ג והיה מברך על הגדול' להתעטף, וכן נוהג מהר"ח, וכן כתב א"ח ושלום מאת הק' הלוי.