ישמח משה, תרומה י׳

א

ועשית ארון עצי שטים וגו' (שמות כה י), מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה יא). פירש רש"י (ד"ה מבית) ג' ארונות עשה, שנים של זהב ואחד של עץ. ודקדקו המפרשים מאחר שעשו של זהב, של עץ למה. והנ"ל דהוא רמז לתלמיד חכם שהוא גם כן ארון הקודש, כאמרם (כתובות ק"ד ע"א) עליונים אחזו בארון הקודש וכו'. והנה בתורה כתיב (תהלים יט יא) הנחמדים מזהב, והנה הדבור צריך להיות התורה הק' במה שהוא עוסק בטהרת מחשבותיו, כי יגעתי ומצאתי תאמין (מגילה ו' ע"ב), אבל תכלית המכוון שהוא התוך הגמור, הוא יחוד שמו ית' כמ"ש בזוהר (ח"ב ס' ע"ב) ויורהו ה' עץ (שמות טו כה), שהוא היחוד הגמור. וזהו עצי שטים, היינו ששט בכל העולמות, כי שם העצם הוא יסוד כל העולמות. ובזה מיושב מה שהקשה רש"י למה נכפל (שמות כה טז) ונתת אל הארון את העדות וגו', (שמות כה כא) ואל הארון תתן וגו'. דלמה שפירשתי אתי שפיר, דפעם אחד הוא כמשמעו על נתינת הלוחות לתוך הארון, ופעם שני הוא לכל תלמיד חכם, על דרך שפירשתי בפרשת תשא בפסוק (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, על פי מ"ש הרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין חלק ב' פרק ט"ו) לפרש ותן חלקינו בתורתיך, שחלקנו בעמל התורה המסור לשכלינו, יהיה נתון וכמוס בתורת ה' תמימה חרות על הלוחות עיין שם. ולפי זה חידושי תורה של כל תלמיד חכם, הן הן הלוחות שלו הנקראים עדות, ועל זה הזהיר הכתוב שמה שנשפע לו חלקו בהתורה הק', יתן אל הארון כנ"ל.