ישמח משה, תולדות ל״ב

א

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת וגו' (בראשית כז מו). בספר קהלת משה מבואר בשם גדול אחד, דבנות חת קאי על כל בנות העכו"ם, על דרך חוה כי היתה אם כל חי (בראשית ג כ). וכתב האלשיך הא דלא נקראת חיה. משום דגרמה מיתה, ונקראת חוה מלשון חיויא. ועל פי זה ראוי היה שיקראו נחשים, רק חס על כבודן של ישראל ונקראו נשים, אבל בנות העכו"ם המה נחשים מסטרא דנחש הקדמוני. והיינו בנות חי"ת, שיש להוסיף בהן חי"ת, עד כאן. וכבר הארכתי לעיל דהואיל ולא נתגיירו הנשים שלקח עשו, אם כן ולדה בתרה אזיל וצאצאיו אינם בניו כלל, ונמצא מת עשו בלא בנים, דולד שפחה ונכרית לא נחשב כלל ואינו פוטר מן החליצה ומן היבום (קידושין ס"ו ע"ב). ונקדים עוד דבאור החיים סוף פרשה זו כתב הטעם שהקפידו האבות שלא ליקח אשה מבנות הכנעני, כי סוד ארור כנען (בראשית ט כה), הוא שמשולל בהחלט ממין הקדושה, והיינו אין ארור מדבק בברוך (ב"ר נ"ט ט'), כי לא מתגיירין מהם כלל כמו משאר האומות, בעבור שנפש הקדושה לא ימצא בהם, עד כאן דבריו אלא שאין זה לשונו ממש. ולדעתי שמזה הטעם דוקא של ז' עממין הבאים מכנען נקראים נחשים כנ"ל, כי חיויא בישא מקננת בהו ואין בהם חלק מהקדושה, ונמצא אם יעקב היה גם כן לוקח מהן והם אינם מתגיירין באמת, אם כן גם בניו שהיה מוליד לא היה זרעו כלל, ואם כן להסבא והסבתא לא יהיה זרע ח"ו, ואף שבראוי להוליד ולא הולידו, כגון שלא לקח הבן אשה, או הבת בעל, קיים האב המצוה, אבל מכל מקום הקמת זרע אין כאן כנ"ל. והנה מבואר במדרש (ב"ר ע"א ו') ובדברי רז"ל (נדרים ס"ד ע"ב) דכל מי שאין לו בנים נחשב כמת, שנאמר (בראשית ל א) ואם אין מתה אנכי. ולפי זה אמת בפיה של רבקה שאמרה קצתי בחיי דייקא אם לוקח יעקב מבנות חת כנ"ל, כאלה מבנות הארץ שאינם מתגיירין שאין זה חיות באמת, ולמה לי חיים של שקר, והבן זה. והנה עשו הלך אל ישמעאל (בראשית כח ט), ובנות ישמעאל גופיה גם כן באים מן הנכרית שלא נתגיירה, והוא גם כן לא גיירה, והוסיף רשעה וזרעו נכרתין ולא יהיה שריד לבית עשו, והבן.