א
ולא יכלה עוד הצפינו וגו' (שמות ב ג). עיין רש"י (ד"ה ולא). והנה במסכת סוטה (דף י"ב ע"א) ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב ב), דהוי מיעבר ב' תלתא ירחי מעיקרא וכו', עיין שם. ולא יכלה עוד הצפינו, אמאי תצפנו ותיזל, ומשני כל היכי דשמעו מצראי דאתיילד ינוקא וכו', עיין שם שהיו מחפשין על ידי תחבולה, וכן הוא במדרש (שמו"ר א' כ'). וקשה דמאי מקשה אמאי תצפנו ותיזל, הלא התירץ מבואר ממה שלפניו דמפרש ותצפנו היינו על ידי החשבון, אם כן ממילא דלא יכלה להצפינו יותר מכפי שהיה טועים את עצמם, וכן פירש רש"י בנימוקי החומש (שם), וכן קשה על המדרש גם כן, ואי דקשה לו קושית חוץ בלא הטעות למה לא יכלה להטמינו, ולומר שילדה נקבה ופיהקה ומת תיכף או שהפילה, הלא זה דעת לנבון נקל דודאי היו מחפשין היטב, ומה לן לפרש זה. לכך חלקי אמרה נפשי דהיה קשה קושיא מעניני תורה דקיימא לן לדינא, ומשני שפיר על פי דין, דבכזה צריך לפרש כדי שלא יקשה על דין מדיני התורה, דהנה איתא ביבמות (פרק א' דף ט"ז:) בגמרא הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, עיין שם. וכתב הגאון בעל שבות יעקב בספרו עיון יעקב, למה הוצרך לומר הם נפנו על בנות ירושלים, הא בלא זה קיימא לן (עיין שבת מ"א ע"א) בלשת שבא לעיר, אף שבאו על עסקי ממון, מכל מקום יש פנאי לבעול. ותירץ משום דאמרינן שם אם יש מחבואה אחת מצלת על הכל, אבל משום דאלו נפנו רק על בנות ירושלים ואין להם פנוי' אחרת, אם כן כמו שחפשו אלו אחר מטמוניות זהב וכסף, כן חפשו אלו אחר נשים, לכך לא מהני מחבואה וחוששין לכולה, עד כאן דבריו. אם כן היוצא מזה דמחבואה מהני במקום שאין חיפוש ודאי, רק הבא לידם, מה שאין כן בחיפוש. ועל פי זה מבואר מדאמר כאן ולא יכלה עוד הצפינו, הוי קשה על הא דקיימא לן דמחבואה אחת מצלת, בשלמא אם אמרינן דמחבואה הוי הצלה ודאי, שפיר מקלינן בשבויה לומר דמצלת על הכל, דבכל חודא וחדא איכא למימר דילמא היא היתה במחבואה, אבל אם מחבואה עצמה אינה הצלה, מאי איכא למימר. אלא ודאי דהיא הצלה ודאי, אם כן למה אמר ולא יכלה עוד הצפינו, לזה מתרץ לפי שחפשו על ידי תחבולה, ובחיפוש באמת לא מהני מחבואה כנ"ל.
הסבר על זכויות יוצרים
ישמח משה
רשיון: Public Domain
מקור: www.sefaria.org
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.