ישמח משה, שלח ח׳

א

ועשו להם ציצית וגו' לדורותם (במדבר טו לח). מה שאמרו רז"ל (מנחות מ"ד.) באחד שהיה זהיר במצות ציצית, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נ"ל על פי דאיתא בילקוט (ילקו"ש רמז תש"ן) לדורותם, דור תם מגזל ועריות ומשפיכות דמים, ועיין במגן אברהם (סימן כ"א ס"ק ג'), ועיין בעטרת שלמה פרשה זו מה שפירש במדרש הנ"ל, ולדברי שניהם המצוה הזאת יש לה שייכות דוקא עם הנזהר מג' עבירות אלו, לכך זה שהיה זהיר תמיד במצות ציצית, ורצה לפגום בעריות כשהוא לבוש בהן, טפחו לו על פניו מה לך אלינו, והבן. והנה גם אני אענה חלקי על המדרש הנ"ל, דהא באו"ח (סימן י"א סעיף וא"ו) פסק אם עשאן מצמר גזול פסול, דכתיב ועשו להם, משלהן, והוא מגמרא דסוכה דף (י"ז) [ט'] (ע"א), ועל זה קשה הא תיפוק ליה דהוי ליה מצוה הבאה בעבירה כמו שהקשו התוספת בכמה דוכתיה. וי"ל דנפקא מינה לגזל עובדי כוכבים ומזלות דמותר מן התורה, כמו דאיתא בב"ק (דף ל"ח ע"א) עמד והתיר ממונן, ואם כן אין כאן עבירה, אבל מכל מקום גזירת הכתוב הוא לפסול הציצית דלהם משלהם דוקא, (ועיין מ"ש בזה בפרשת בראשית (ד"ה ויעש אלקים), וכבר ישבתי קושיא זו בכמה אנפין, (ועיין בפרשת אמור ד"ה ולקחתם), וזה אחד מהן). והנה מבואר שם בגמרא בבא קמא דהתיר ממונן לישראל, ר"ל לישראל דוקא, אבל הם חייבין זה על זה וכי אתגורי אתגור, כמו דאיתא שם בגמרא לענין ז' מצות, וזה ברור. והטעם דהותר לישראל, משום דישראל מקיימין אותן המצות, והנה הז' מצות שנצטוו מבואר במסכת סנהדרין (דף נ"ו ע"א) דינין, וברכת השם, ועכו"ם, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק טי"ת הלכה א') כתנא קמא דברייתא, עיין שם. והנה דינין אין פירושו דיני התורה, דמשפטים בל ידעום (תהלים קמז כ), רק דנצטוו להניח נימוסים ולהיות להם ערכאות לדון על פי אומד דעתם, והרי יש להם, ובברכת השם גם כן לא נתפרצו, ואבר מן החי גם כן לא נתפרצו רוב האומות, ועכו"ם אף שעובדין עבודה זרה, הלא דרשו רז"ל (מנחות דף ק"י.) כי גדול שמי בגוים וכו' (מלאכי א יא) דקרו ליה אלהא דאלהא, רק שעובדין בשיתוף, וקיימא לן דבן נח אינו מצווה על השיתוף. ועוד הלא אמרו רז"ל (חולין י"ג ב') נכרים שבחוץ לארץ לאו עובדי עבודת אלילים הן, רק מנהג אבותיהם בידיהם, וכמבואר בפסוק (ירמיה טז יט) ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, אבל גזל וגילוי עריות ושפיכות דמים לא הנחילם אבותיהם לומר שהוא מותר, והכל יודעים שאסור, על כן התיר ממונם לישראל שהם מקיימין מצות אלו. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, דאמר הכתוב ועשו להם משלהם, וקשה תיפוק ליה הוה ליה מצוה הבאה בעבירה, לזה אמר לדורותם לדור תם מגזל וכו', ועל כן התיר להם ממונן של עובדי כוכבים ומזלות, ואין כאן מצוה באה בעבירה, לכך אני צריך לומר להם, ודוק.