ישמח משה, ראה י״ד

א

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' (דברים טו טו). דהנה איתא במשנה (פאה פ"ה מ"ו) מי שאינו מניח לעני ללקוט, או שאינו מניח פאה, נאמר עליו (משלי כב כח) אל תסג גבול עולם, והוא הדין הגוזל שאר מתנות כגון שאין נותן צדקה, גוזל עניים הוא, דהא יש פוסקים דמעשר כספים דאורייתא, וזה פשוט. ואם כן לפי זה יש לומר דמי שמרגיל לעניים לקבל ממנו, יגרע ממי שאינו נותן כלל, דהא איתא במשנה (פאה פ"ח מ"א) מאימתי כל אדם מותרין בלקט, משילכו הנמושות, והיינו משום שכל העניים נתייאשו ממנה, עד כאן. והנה לפי זה מי שאין נותן בשום פעם, שוב לא הוי גוזל עניים, דכבר נתייאשו העניים ממתנותיו, מה שאין כן בזה שנותן תמיד, אם אינו נותן בפעם אחת הרי הוא גוזל, ועל פי זה יתחמץ לב העשיר לומר כי אם היום אני רוצה ליתן כי השפיע לי כל טוב, שמא יחסר לי ההשפעה בשום פעם, ויתהפך לבבי אז שלא אתן אף כפי ההשפעה המועטת, ואל תאמין בעצמך אמרו חז"ל (אבות פ"ב מ"ד), וכבר הורגלו העניים לבא אלי ונמצא אני גוזלם אז, הלא טוב טוב לי שלא ארגילם כלל ויתייאשו, ואין אני גוזלן. אבל שקר נסכו אחד, דהא נתבאר ב"ק פרק מרובה (ב"ק קי"ד ע"א) דיאוש כדי לא קנה היכא דבאיסורי' אתי לידי, ועיין בים של שלמה פרק הנ"ל סימן ז'. וכאן הוי אתי לידיה באיסורא בשעה שמעלים עיניו מן הצדקה, והוי כעובד עבודה זרה כמו שאמרו חז"ל (כתובות דף ס"ח.), ונפקא להו מדכתיב בליעל, והבן. ועוד דבודאי אם יתן צדקה כראוי, לא יחסר לו בשום פעם, דבחנוני נא בזאת אמר ה' (מלאכי ג י). וזה מאמר הפסוק השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, ר"ל שיאמרו עליך שאתה בליעל ויתייאשו, מה טעם כי יהיה עם לבבך כו' לאמר קרבה כו', ובשנה ההוא ההשפעה נחסרת ורעה עינך וכו', ר"ל שכל זה תאמר שאז יהיה רעה עינך כו', ויקרא עליך אל ה' כי אינו מתייאש ממך, על כן והיה בך חטא, השמר לך שאל תאמר כן משום והיה בך חטא ובאיסורא אתי לידיה, ועוד (דברים טו י) נתון כו' ולא ירע לבבך מטעם האמור, כי בגלל הדבר הזה יברכך ולא יחסר לך, והבן.