ישמח משה, ראה י״ג

א

כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו (דברים טו ח). פירש רש"י (ד"ה) לו, זו אשה, ואחר כך נאמר (דברים טו ח) נתן תתן לו. והנ"ל כי די מורה על הצימצום, כמו שאמר לעולמו די (חגיגה י"ב ע"א). והנה בכתובות (דף ס"ז.) איתא במשיא יתומה דלא יפחתו לה מחמשים זוז, ואם יש בכיס של צדקה, נותנין לה לפי כבודה, ועיין שם בירושלמי (כתובות פ"ו ה"ה) ובאסיפת זקנים שם בשם הריטב"א ורשב"א ותלמידי רבינו יונה, דעד חמשים זוז מחייבים להגבאים או לפרנסין ללות, יותר מזה אין חייבין ללות, רק אם יש כבר מן הגבוי יותר, נותנין לפי כבודה, עיין שם. והנה לפי זה שיערו חכמים צמצום הפחות חמשים זוז, ועל פי זה מבואר והעבט תעביטנו, היינו ללות עבורו ולכך הוא מבנין הכבד והבן, דאף שהוא נאמר ללוה שילוה, שייך לומר והעבט, עיין מ"ש רש"י על והעבטת גוים רבים (דברים טו ו), עיין שם (ד"ה והעבטת) דהכא שאין לוה לצורך עצמו, הוי כמלוה לאחרים, והבן. והשתא אתי שפיר, דעל פירוש רש"י קשה דאם במתנה מחויבים ליתן לו, מכל שכן בהלואה אם רוצה, ומאי זה רבותא. ולפי מ"ש אתי שפיר דהוי רבותא גדולה, ולזה אמר די מחסורו היינו בצמצום המשוער, ומפרש על מה, לזה אמר לו זה אשה, אבל נתן היינו מה שכבר נתן היינו גבוי, תתן לו היינו לפי ערכו וכבודו. ועל פי זה מוסר גדול שיהיה נקצב הכנסת אורחים ויהיה תמיד גבוי, כדי שיותן לכל אחד לפי כבודו, והבן.

ב

וגם יש ליישב קושיא הנ"ל על פירוש רש"י, על פי שדרשו חז"ל בכתובות (דף ס"ז:) די מחסורו (דברים טו ח) אפילו עבד לרוץ לפניו, ועיין באסיפת זקנים שכתב שם בשם הגאונים, דכל הני מעשיות בעני שאין מפורסים בעניות, שעושין לו כבוד כדי שלא יתפרסם. אבל עני שנתפרסם, אין לו אלא כאחד מעניי ישראל, עד כאן עיין שם. ולפי זה הכי אזלא שייטא דקרא פתוח תפתח היינו במתנה, לו, היינו מה שנצרך לו, אבל לא במותרות שאינו צורך גופו. אבל והעבט תעביטנו, היינו בעני שאין מפורסם ומלוין לו דרך כבוד, ואח"כ מוחלין לו כמבואר בגמרא (כתובות ס"ז ע"ב), הוא די מחסורו וכמו שדרשו כנ"ל.