ישמח משה, קרח י״ז

א

ויאבדו מתוך הקהל (במדבר טז לג). בילקוט (ילקו"ש רמז תשנ"ב) הם אבדו, אבל שררותן לא אבדה שנתנו אחרים תחתיהן, עד כאן. והוא פליאה נשגבה, דמהיכי תיתי לא ימנו אחרים תחתיהן, ומה תועלת להם בזה. והנ"ל דהא ר' עקיבא דרש במסכת סנהדרין (דף ק"ח ע"א) בהמשנה, ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (שמואל א' ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. וכן יש ברייתא שם (סנהדרין) דף ק"ט ע"ב תנו רבנן, ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא. ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי, עד כאן הגמרא. ונ"ל לפרש דברי ר' יהודה בן בתירא דמפרש הקרא הכי, על פי דאיתא שם (סנהדרין ק"ו ע"ב) אמר ר' יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג, אחד ששיכח תלמידו, ואחד ששרף נשמתו, ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, עד כאן. והטעם דאם לא היה נשכח לימודו, היה מוצל מאש שלא היה נשרף לכלותו, כענין ששנינו (שבת קט"ז ע"ב) מצילין תיק הספר עם הספר, וכאמרם ז"ל (חגיגה דף כ"ז.) תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולט בהם, והבן. וזה אמרו תעיתי כשה אובד, אבל בקש עבדך והטעם כי מצותיך לא שכחתי, ולכך אינו ראוי לכליה כי מצילין תיק הספר עם הספר, ואם כן בקרח ועדתו שלא מצינו זה ששיכח לתלמודם, הם כאבדה המתבקשת, והבן כי נכון הוא בס"ד. והנה דברי רבי אליעזר בהמשנה הם קצת סתומין, אבל מפורשין המה באבות דר"נ (פרק ל"ו ב'), ולכאורה סתרי דברי רבי אליעזר אהדדי, ועל כרחך צריך לומר דא רבי אלעזר בן שמוע, דהיינו דמתניתין שנשנה אחר דברי ר' עקיבא, ושמא באבות דר' נתן ר' אליעזר בן הורקנס חבירו של רבי יהושיע רבו של ר' עקיבא, ושם רבי אליעזר אומר דעדת קרח לא חיין ולא נידונין, שנאמר ויאבדו מתוך הקהל. ונ"ל לבאר דבריו, דאלו היה כתיב ויאבדו לבד, הוה אמינא כאבדת רשעים שנאמר (תהלים א ו) ודרך רשעים תאבד, לכך כתיב ויאבדו מתוך הקהל, לומר הן מקהל צדיקים והן מקהל רשעים, כי כתיב יקימו אלה ואלה, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם (דניאל יב ב), וכמאמר רז"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה הצדיקים מתעדנין בה והרשעים נידונין בה (נדרים ח':), הרי דקהל צדיקים יעמדו לתחיה, וקהל רשעים יעמדו לקבל דין. והיינו על כן לא יקומו וגו' וחטאים בעדת צדיקים (תהלים א ה) והבן. לכך כאן דכתיב ויאבדו מתוך הקהל, סתמא משמע הן מקהל צדיקים והן מקהל רשעים, אם כן לא חיין ולא נידונין, והבן. ור' יהושע אומר נאמר כאן שאול וירדו וגו' שאולה, ונאמר ה' ממית וגו' מוריד שאול ויעל, מה להלן מוריד ומעלה, אף כאן מוריד ומעלה, ומה אני מקיים ויאבדו מתוך הקהל, מתוך הקהל הן אבודין ואינם אבודין לעולם הבא, עד כאן. ולכאורה קשה דבגזירה שוה לחוד די, או בהדרש לחוד, ואי הדרש אינו מוכרע דיש לומר כרבי אליעזר לכך יליף בגזירה שוה, אם כן בגזירה שוה לחוד די. ונ"ל דאי מגזירה שוה לחוד, הוה אמינא אדילפת מהאי קרא, לילף דכתיב (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה דכתב ביה נמי שאול, לכך צריך מתוך הקהל למדרש כמו דדריש ר' יהושיע, ואי מהא דכתיב מתוך הקהל לחוד, הוה אמינא כדדריש רבי אליעזר דממה נפשך מהיכי ילפת גזירה שוה, אי ממוריד שאול ויעל שמע מינה דנידונין ועולין, כמו שאמרו רז"ל במסכת ר"ה (דף י"ז.) מצפצפין ועולין, ועליהם הכתוב אומר ה' ממית ומחיה, ואי מכלה ענן וילך, הרי הן נידונין לדורות כמו שהוא בגזירה שוה דקאי על אילין דלא מהרהרי בתיובתא, ואין גזירה שוה למחצה. אלא ודאי דילפינן ממוריד שאול ויעל, ומתוך הקהל דרשינן לכדרבי יהושע, והבן זה כי נכון מאד הוא ואמת בס"ד.

ב

וי"ל עוד באופן אחר, על פי הגמרא (בב"ק דף ל"ב ע"ב) דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, רק דהאי מילף גילוי מילתא בעלמא, עיין שם. אם כן אלולי הדרש, הוה אמינא מדברי קבלה לא ילפינן, ואי מהדרש דילמא כרבי אליעזר, לכך נלמד מתרווייהו דכיון דאיכא למידרש כך ואיכא למדרש כך, הוי רק גילוי בעלמא איזה פירוש יוכשר, והבן כי גם זה נכון בס"ד.

ג

היוצא מזה דבויאבדו מתוך הקהל יש פנים לכאן ולכאן או כרבי אליעזר או כרבי יהושע. ולי נראה להכריע, דהא כבר ביארתי (בפרשת בחקותי) התירוץ שעל הקושיא דבמדה טובה נאמר (דברים כח יג) אתה תהיה למעלה והוא יהיה למטה. ותורף הדברים דמקללה אמיתת, לא יצמח ברכה לשום אדם בעולם, עיין שם. והיכי דמי קללה אמיתת, היינו נצחית שאינה למרק, מה שאין כן כשהיא למרק, היא טובה בעצם להטיב אחריתו, והבן זה. והנה אם לא היו עולין והיה קללה אמיתת, אם כן לא נצמח ברכה לשום אדם על ידי זה, ולא היה נתמנה שום אדם על גדולתן תיכף, עד זמן שיעור שהיו ראוין למות אי לא חטאו בזה, והבן. ומדנתמנו אחרים תחתיהם, שמע מינה שהיא למרק וכדברי רבי יהושע. וזה הוא דברי הילקוט ויאבדו מתוך הקהל יש לפרש לכאן ולכאן, ומאן מכריע, לזה מכריע ואומר הן אבדו וכו' שנתמנו אחרים תחתיהן, אם כן מוכרע כרבי יהושע, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ד

ועל פי זה יתבאר (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא וגו' וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה', ואמרו רז"ל (נדרים ל"ט ע"ב) דאמר דיקרב פומא להכא. ועיין בספר שמע שלמה להאלגזי מה דמפרש בזה, על פי דאיתא בגמרא (ב"ב דף ע"ד.) מבליעי דקרח דשמעינהו דקאמרי משה אמת ותורתו אמת, וז"ש דלכך אני מתפלל דלקרב פומא להכא, כדי שתדעו ותשמעו מהאנשים האלה כי ניאצו וגו', ודפח"ח. אלא דקשה וכי נחשדו ישראל שגם על המופת הנפלא לא יאמינו. ואני אפרש מאמרם לטובה, כי ידוע מהמדרש (איכ"ר פ"ה כ"ב) אם קציפה היא אית סבר, אם מאיסה לית סבר. והנה תקותם היה על ידי שצעקו תיכף ה' הצדיק, כי יורד שאול לא יעלה, על אילין דלא מהרהרי בתיובתא כתיב, ומבואר במסכת עירובין (דף י"ט.) דהם אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה. והיינו דאי לא קרב פומא להכא, לא היה שומעין תשובתן והיה סוברין דמאוסה היא, אבל עכשיו וידעתם כי ניאצו דייק, דרק קציפה היא ואית סבר, והבן כי נכון הוא בס"ד.