ישמח משה, קרח י׳

א

שמעו נא בני לוי (במדבר טז ח), המעט מכם כי הבדיל וגו' (במדבר טז ט), ובקשתם גם כהונה (במדבר טז י), לכן אתה וכל עדתך וגו' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר טז יא). כבר כתבנו למעלה ליישב הדקדוק על תיבת מכם, דלכאורה לכם היה ראוי לומר. ועתה נאמר עוד על פי מה שפירשתי (בפרשת וישלח, בראשית לב יא) בפסוק קטונתי מכל החסדים וגו', שכן דרך השלמים שמה שמקבלין טובות וחסדים וגדולות מהשי"ת, הוא מקטין עצמו יותר ונעשה קטן בעיניו מאד, באמרו בלבו מה אני כי אזכה לזה, ועל כן מתקיימין בידו הטובות והחסדים. מה שאין כן אם הגיס דעתו על ידי הטובות שמקבל, כמו שדרשו (נדרים נ"ה.) על הפסוק (במדבר כא יח-יט) ממדבר מתנה וכו', (במדבר כא יט) ומבמות הגי, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, וכמו שפירש הרב בעל נועם מגדים על הפסוק (תהלים קמט ד) כי רוצה ה' בעמו וגו'. על פי שדרשו רז"ל (חולין פ"ט ע"א) על הפסוק (דברים ז ז) לא מרובכם מכל העמים וגו', אמר הקב"ה חושקני בכם, דאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני, נתתי גדולה לנמרוד, המריד את כל העולם כולו עלי, נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), נתתי גדולה לנבוכדנצר, אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד). נתתי גדולה לאברהם, אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז). נתתי גדולה לדוד, אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז). נתתי גדולה למשה ואהרן, אמרו ואנחנו מה (שמות טז ז). וזה שאמר יפאר, במה שהם ענוים בישועה והבן, עד כאן דבריו. ועל פי זה מובן הפסוק קטונתי וגו'. והכי נמי אמר משה רבינו ע"ה כי יודע ה' מי שמקטין עצמו על ידי הגדולה, זה ראוי אליה, ואם כן ראו ההפרש כי אתם על ידי הגדולה שנתן לכם השי"ת, אין אחד מכם מתקטן על ידה, רק אדרבא מתרברבין כאמרכם כי כל העדה וגו' (במדבר טז ג), ואהרן נתקטן מאד בעיניו. והיינו המעט מכם, ר"ל וכי אחד מכם נתמעט בעיניו על ידי כי הבדיל כמו שראוי להיות, רק אתם מתרברבין על ידי זה, ואהרן מה הוא, שנעשה בעיניו מה ואפס ואין על ידי זה שאתם מלינין עליו, דהיינו לקיחת הכהונה הוא נתקטן מאד בעיניו, על כן לו ראוי הגדולה, והבן כי נכון הוא בס"ד.