ישמח משה, קרח ו׳

א

כי כל העדה כולם קדושים (במדבר טז ג). ראיתי מדקדקין דהך תיבת כולם אין לו ביאור, דהא כבר אמר כל העדה. ונ"ל בהקדים לפרש הפסוקים (תהלים ל"ג) רננו צדיקים בה' וגו'. כי צדיק היינו מי שרובו זכיות, וישר היינו שאינו נוטה כלל מדרך הישר ואין בו חטא כלל. והנה הדעת נותן שאין ראוי להלל להשי"ת, רק אותו שאין בו חטא ועון, והקב"ה משתעשע בו והוא מרכבה לשכינה ומום אין בו. מה שאין כן מי שחוטא, מום בו לא ירצה, כי איך יערב למלך שיר מורדיו. אבל השי"ת ברוב רחמיו שומע לקול שירות ותשבחות עבדיו, וראיה מחלבנה המעורב בקטורת. ונקרב אל השכל מכלי זמר שיש בו נימין הרבה, וכל נימא ונימא יש לו קול אחר, ומתוך כל בהצטרפות כולם יתהוו קולות מקולות שונים וניגונים מהודרים מאד, ויכול להיות שיש ביניהם נימות שהנימא ההיא בפני עצמה אין קולה יפה ונעים וערב ודק, רק גס ועב, אף על פי כן יפה מאד אל הצירוף, כי כבר כתבתי אשר בהצטרף שני הפכים יושלם העדי כמ"ש במקום אחר. וידוע כי מי שמנגן על הנבל ניגון שהורגל בו לנגן, אינו צריך לנסות כל נימא בפני עצמה, אך מי שרוצה לנגן ניגון חדש שלא הורגל בו עדיין, צריך לנסות כל נימא, ואז יודע לו מה ניגונם. ועל פי זה מבואר רננו צדיקים בה', היינו מצד הרחמים שמו יתברך, אף דלכאורה אך לישרים נאוה תהלה, לזה אמר (תהלים לג ב) הודו לה' בכינור בנבל עשור, (פירש רש"י [ד"ה בנבל] שיש לו עשר נימין) זמרו לו, (תהלים לג ג) שירו לו שיר חדש, ותראו כי הטיבו נגן בתרועה היינו בהריע כולם, והכי נמי כן הוא ממקהלות רבבות ישראל אשר בהם יתפאר שמו ית' בכל דור ודור, אם כי יש בתוכם אנשים פרטים אשר הם לעצמם אינם כדאים לעמוד לשרת ולהלל, אבל עם כל זה חזו לאצטרופי עם יתר יחידי סגולה, על דרך יאגדו אלו עם אלו, ומזה אני מתעלה (ויק"ר ל' י"ב). ועל דרך זה פירשתי אמרם כתיב רע (ישעיה מה ז), וקרינן הכל, לישנא מעליא (ברכות י"א:), והבן. (ובמקומו [בספר תפלה למשה תהלים ל"ג] הארכתי לפרש יתר הפסוקים שם, עיין שם). והנה מובן מזה דלפעמים דפרטים מישראל כל אחד בפני עצמו אינו בכלל קדוש, ומכל מקום כללותן קדוש, לכך אי הוי קאמר כל העדה קדושים, לא הוי משמע רק דכללות העדה קדושים, אם כן לא הוי קשיא קושית קרח מדוע תתנשאו, דהרי הם משה ואהרן קדושים כל אחד ואחד בפרטות, לכך חזר ואמר כולם, לומר דכל העדה כולם קדושים כל אחד ואחד בפני עצמו, ואם כן קשה שפיר ומדוע תתנשאו, והבן.