ישמח משה, קדושים ה׳

א

איש אמו ואביו תראו וגו' (ויקרא יט ג). טעם סמיכות מצוה זו לקדושים תהיו (ויקרא יט ב), עיין באור החיים כי כל המטמא עצמו בעריות, מבזה כבוד אביו ואמו שיאמרו ארור שזה ילד וכו', עיין עליו. ועל פי דבריו נ"ל סיפא דקרא ואת שבתותי תשמורו, כי בחול טרודים ומשכחת עון, מה שאין כן בשבת קודש שמתאספים ומטיילים בעוה"ר. אופן ב', על פי המבואר בזוהר כל מאן דמדבק באינתתא ביומא דחול וכו', והבן. גם נ"ל על פי מ"ש שם דמדת יסוד גם כן נקרא שבת, ובשבת עלול לחטא זה יותר וצריך לשמור מאד, והבן. ועיין מה שפירש האלשיך בפרשת אחרי על מאמר עקיבא ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה (אבות פ"ג מ"א). לבל יפנה אדם אחרי מחשבות לבו, על כן אמר לפני מי וכו', כי אף שהחטא הוא רק במחשבה ולא בפועל, מה שלא היה קשה אם היה בין אדם לחבירו כי אינו יודע מחשבותיו, אבל הוא קשה למלך מלכי המלכים החוקר לב, עיין שם. ונ"ל לבאר על פי זה ואת שבתותי תשמורו, כמ"ש שמחמת שהם פנוים הם מתאספים בשחוק וקלות ראש והתערבות, ואף שלא יתכן אז מעשה העבירה בפרסום, מכל מקום מידי הרהור לא יצא, ואף שאינו מתיירא מפני הדין שלמטה שאינו יודע מחשבה, לזה אמר אני ה' החוקר לב ובוחן כליות וחופש כל חדרי בטן ויתפשו במזימות זו חשבו, אף שאומות העולם עוסקין הכל בהבל, לזה אמר אלקיכם, ר"ל דיינכם כמו שפירש רש"י במקום אחר, ורק אתכם ידעתי וגו'. וגם כיון למ"ש האלשיך שם בסוף דבריו על המשנה הנ"ל, שאינו משלח עבדיו לחקור ולדרוש, ור"ל כי אז מועיל שחד, אבל הוא בעצמו ית"ש הדיין (אבות פ"ד מכ"ב), ולא יקח שחד ולא יועיל הון ביום עברה, ולהסביר רק אתכם ידעתי וגו' (עמוס ג ב), כי רק הם אשר עלו במחשבה, וידעתי לשון ידיעה ולשון חיבה בתחילת המחשבה שהם תכלית כונת הבריאה, וח"ו מקלקלין המכיוון, מה שאין כן אומות העולם שהם כמוץ, ולכך לא נקראו העובדי כוכבים ומזלות נבראים, כמבואר באגודת אזוב (קלח ג' גבעול ג' בסוף הגבעול הזה במ"ש שם בשם ר"ת ומה שפירש בו), עיין שם. ועל פי זה יובן אמרם (עירובין י"ג:) נוח היה לו לאדם שלא נברא, ר"ל אם לא היה תכלית המכוון בבריאה, שאז לא היו מקפידין אחריו כל כך, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו אם אינו מקלקל תכלית המכוון, ועכשיו יתורץ מה דקשה איך שייך נוח וטוב למי שאין לו מציאות, ולפי מ"ש אתי שפיר, וק"ל.