ישמח משה, קדושים א׳

א

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב). בספרי אם אתם מקדשים עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקדישים אותי, ואם אין אתם מקדשים עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו אין אתם מקדישים אותי, או אינו אומר אלא אם אתם מקדישים אותי הריני מקודש, ואם לאו איני מקודש, תלמוד לומר כי קדוש אני, בקדושתי אני בין מקדישים אותי בין אין מקדישים אותי. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחקה למלך, עכ"ל (הובא בחן טוב, ועיין שם מה שתמה על הספרי). והנ"ל כי הנה דעת כמה אנשים כי בלימוד התורה לבד יבא האדם לשלמותו, אבל האמת לא כן, כי בעיון לבד מקודש רק נפש האלקית, והיא קדושה בעצמותה קודם בואה לעולם הזה, ועיקר ביאתה לעולם להכניס בקדושה הנפש הטבעית והחיונית והבהמית וכל חלקי הגוף. והיה קשה בקרא מה נתינת טעם הוא זה כי קדוש אני ה', הידמה יציר ליוצרו, לכך מפרש קדושים תהיו, היינו עצמותיכם מה שזולת חלקי, כי קדוש אני ה' ואין אני צריך לומר לך על חלקי, כי נמשך הקדושה מהכל לחלק. וזה דברי הספרי אם אתם מקדשים עצמיכם דייקא, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקדישים אותי, היינו חלקי אף שאיננה צריכה לקדושתכם, ואם אין אתם וכו', אף שאתם מקדשים את חלקי בלימוד תורה, מעלה אני עליכם וכו', כי הוא לא ירדה לעולם הזה משום זה ואינה צריכה לכם, ואמר הספרי או אני אומר וכו', ר"ל שמא חלקי צריכה לקדושתכם, ואינכם צריכים לקדש רק אותה, תלמוד לומר כי קדוש וגו', אלא ודאי שאתם צריכים לקדש שאר החלקים. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחקה למלך, ר"ל שהפמליא עיקרם להיות מחקה עול מלכות בלב אנשי המדינה, הכי נמי הנשמה שהיא מהיושבים ראשונה במלכות, עיקר עבודתה להיות מחקה בלב הבשרי והחומרי עול מלכותו ית', והוא נכון בס"ד.