ישמח משה, אחרי מות י׳

א

ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח ל). דרשו רז"ל (מו"ק ה' ע"א) עשו משמרת למשמרתי. אך אם לכונה זו לבד נאמר, קשה למה נאמר דוקא אחר פרשת עריות, הלא בכל התורה כולה נצטוו לעשות משמרת למשמרת. והנה (במדרש) (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) איתא ושמרתם את משמרתי, מה שאני שומר שהקב"ה שומר תורתו. והנה זה תמוה יותר, דאינו ענין כלל לפרשת עריות, רק למצות שבת ומצות גמילות חסדים וכדומה. והנ"ל בזה על פי היערות דבש (חלק ב' דף ט"ו ע"א וע"ב) מ"ש שם על הפסוק (תהלים ס א-ג) מכתם לדוד (פירש רש"י (ד"ה על) שהיה מכתו תם שנולד מהול), (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום וגו'. ותורף דבריו כי מאדים כוכבו של עשו, לכך נאמר לו על חרבך תחיה (בראשית כז מ) ומצות מילה מבטלת כחו. וזה הטעם שציוה משה ליהושיע צא הלחם בעמלק (שמות יז ט), ולא עשה משה בעצמו, כי הוא נולד מהול כדכתיב ביה (שמות ב ב) כי טוב הוא, כפירוש רז"ל (סוטה י"ב ע"א), ולכך אין לו כח להחליש כח מאדים, וישראל לא מלו במדבר, על כן בחר ביהושיע. וזה שאמר בהצותו את ארם נהרים, ואחר כך וישב יואב ויך את אדום. וקשה למה ארם הכה בעצמו, ולהכניע את אדום וישב יואב, ולכך אמר לדוד מכתם, שהיה מכתו תם ונולד מהול, לכך הוצרך לשלוח את יואב, ולכך פירש רש"י (ד"ה זנחתנו) כשצפה בגזירות שגזרו מלכות אדום על ישראל, (ר"ל לבלי למול), אמר אלקים זנחתנו וגו' (תהלים ס ג), כי אז אין במה לבטל כחו של עשו, עד כאן דבריו עיין שם. והנה בפרשת לך בענין המילה (בראשית יז י) נאמר זאת אות הברית אשר תשמרו ביני וביניכם, והיה ראוי לומר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם תשמורו, אבל הלשון דכתיב בקרא משמעו דהשמירה היא ביני וביניכם, דמשמע שהקב"ה שומר גם כן אף דכתיב תשמרו, מכל מקום ביניכם משמע שהשי"ת שומר גם כן, ויש להבין מה היא השמירה שהשי"ת שומר, ואין לומר דישראל שומרים המצוה והשי"ת שומר להנימולים מגיהנם, דזה אינו דאם כן למה הוצרך אברהם ליישב על פתחו של גיהנם (עירובין י"ט ע"א). אבל יתכן על פי היערות דבש הנ"ל שהקב"ה שומרם מחרבו של עשו ומגזירותיו על ידי אות הברית קודש, והנה ידוע (עיין שם) דהפוגם בעריות נפגם אות ברית קודש ונמשכה ערלתו. והיינו ושמרתם את משמרתי מה שאני שומר, דהיינו שלא יפגום אות ברית קודש, והבן.