ישמח משה, פקודי ב׳

א

במדרש רבה (שמו"ר נ"א ד') אלה פקודי המשכן משכן העדות (שמות לח כא) שני פעמים מהו העדות, אמר רבי שמעון בר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל. והנה כפשוטו נראה כי מאחר שנקרא משכן גם בפעם השני, הרי הוא מורה שעתיד לפדות, ואם כן מבואר שיש סליחה לישראל ולא השליכם מעל פניו. ובאופן אחר נראה בדרך דרוש, דהנה ידוע דהשי"ת שומר תורתו (עיין ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג), והנה השי"ת הוא מלוה, כמו שאמרו רז"ל (אבות פ"ג מט"ז) הפנקס פתוחה וכו' וכל הרוצה ללות וכו', וכמו דאיתא במדרש רבה פרשת תשא (שמו"ר ל"ט א') אמר הקב"ה חייבין לי ישראל וכו', עיין שם. והנה איתא במסכת ב"ק (ב"ק ח' ע"א) אמר עולא דבר תורה בעל חוב דינו בזיבורות, שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד וכו'. והקשו התוספת (ד"ה) הא במטלטלו כל מילי מיטב וכו'. והנה תירוצם אינו מובן, דילמא משום הא גופיה דכל מילי מיטב במטלטלי הוי הוא המוציא, מה שאין כן בקרקע, ועיין בתוס' (ד"ה) ובמהרש"א בגיטין (דף נו"ן). והרמב"ן בב"ב דף קע"ה מתרץ תירוץ נאה, דבמשכון לא הוי כל מילי מיטב, דבמשכון לא שייך דאי לא מזדבן הכא מזדבן התם, שהרי אינו יכול למכרו. ויש להמתיק דבריו, דכיון דאינו יכול תיכף לעשות מעות ממנו, יש חילוק בין גרוע ליפה. והנה באמת העיקר נתמשכן ביד אויבים כלי המקדש, ועתידים להחזיר כמבואר במדרשים. והנה כשאין ישראל עושים רצונו של מקום נקראים עבדים (ב"ב י' ע"א), וקיימא לן עבדא כמטלטלי דמי כרב נחמן בב"ק (י"ב ע"א). והנה ישראל חשובין יותר, כי היכל ה' היכל ה' המה (ירמיה ז ד), לכך היה הגביה מזבוריות, ושמא תאמר הלא במטלטלי הכל מיטב, לזה אמר שרק נתמשכן, ואם כן הוי זיבורות ומזה ראיה שיש סליחה לישראל, דהיינו הם חשובין יותר מכלי בית ה', והבן.