ישמח משה, משפטים י״ד

א

כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם (שמות כב ד). כי כל דור שאין נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א), והנה המעכבין בעוה"ר ענוש יענשו, כי האינם מעכבים יטלו חלקם בבא מפני שהיו מעוכבין על ידם בגלות ובחשך, וכן המביאין צרות על ישראל בחטאם. והנה אלו השולחים תאותם חפשי בלי משול עליהם, הם מעכבין כי נכנסין תחת רשות הסט"א ועבד כי ימלוך וגו' (משלי ל כב). וידוע (פסחים פ"ח ע"א) דיצחק קראו שדה, וזה שאין נבנה הוי כאלו נחרב הוא גם כן בסוג שדה, דהא נחרב ולכך נקרא שדה, והבן. וידוע מה שפירשתי ומותר האדם מן הבהמה וכו' (קהלת ג' (יט) י"ט), על פי הקדמת הסמ"ג למ"ע כי בששי ברא השי"ת את האדם, וחיבר בו דעת המלאך היא הנשמה, ובהמה היא הגוף, עיין שם. וז"ש כי מותר להאדם איננו בא מחלק הבהמיי, כי אם מחלק הנשמה, והבן. וידוע דהסט"א נקרא אחר, ולכך נקרא אלישע אחר (חגיגה י"ד ע"ב). והיינו כי יבעיר איש שדה דהיינו שיחרוב בית המקדש בעונו, או כרם ה' צבאות בית ישראל נאכל בכל פה, על ידי מה ושילח את בעירה, היינו הבהמה שלו עם רסן תאותו שולח חפשי בלי ימשול בו, וביער בשדה אחר שנכנס לרשות הסט"א, אזי מיטב שדהו וגו' שיש לו בעולם הבא ישלם, כי יוטל חלקו ומה שלו עוד צדקה, על כן אחינו בני ישראל לא נהיה מן המעכבים. או יאמר ושילח את בעירה, הוא וא"ו המחלקת או שילח את בעירה, על זה גם כן מיטב שדהו וגו', כי נוטל חלקו במה שממלא רסן תאותו, כמו שדרשו בפסוק (משלי לא ו) תנו שכר לאובד (עירובין דף ס"ה ע"א), והבן.