ישמח משה, משפטים ב׳

א

עוד במדרש (שמו"ר ל' ט"ו) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), זה שאמר הכתוב (תהלים עב א) משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. נ"ל על פי מה שדרשו בגיטין (דף פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוטים. ובהקדים מ"ש בפסוק הן אמת חפצת (תהלים נא ח) וגו'. ובפסוק התחת אלקים אני (בראשית נ כ) אתם חשבתם עלי רעה. ובפסוק (בתפלה למשה תהילים ס״ט:י״ג) ישיחו בי יושבי שער וגו', (תהלים סט יד) ואני תפלתי וגו'. ותורף הדברים הנצרך לענינינו, דהנה כתיב בדוד (שמואל א' טז יח) וה' עמו, ודרשו שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין דף צ"ג:). וביאור הדבר על פי מ"ש החן טוב בפרשת וארא ובפרשה זו, הטעם דאשר תשים לפניהם, ואמרו ולא לפני הדיוטות ועובדי כוכבים ומזלות ואפילו דנין כדין תורה, לפי שעומק הדין אינו מושג אלא בהיות ה' עם השופט ומלמדו להועיל לכוון דין כהלכה, וכדכתיב (שופטים ב יח) והיה ה' עם השופט, ואם אין הקב"ה בעת המשפט, יכשל בדין ולא ידע בין ימין לשמאל, לכן כתיב (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי אין השכינה שורה על אומות העולם כידוע (ברכות ז' ע"ב), עיין שם בחן טוב. וז"ש וה' עמו, היינו שהלכה כמותו שמזה מוכח ששכינתו ית' עמו, וכבר אמרו ביבמות (דף מ"ב ע"א) להיות לך לאלקים לזרעך אחריך (בראשית יז ז), אין השכינה שורה אלא על משפחה המיוחסת בישראל, ואם כן ממה שדוד נתכוון להלכה, ועל כרחך שהשכינה היתה שורה עמו, מוכח שהוא כשר לבא בקהל וממיוחסין שבישראל הוא, לא כמו שעלה על דעתו של דואג כדאיתא ביבמות (דף ע"ו ע"ב) עיין שם.

ב

ועל פי זה נ"ל ליתן טעם על מ"ש הרמב"ם (בפ"א מהלכות מלכים הלכה זיי"ן) שהמלכות ירושה, והוא שיהיה ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו ומלמדין אותו, וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המנוין שבישראל, עכ"ל. והנה ממ"ש הרמב"ם ומלמדין אותו, משמע לכאורה דלכך מעמידין אותו, מפני שסומכין על זה שאחר הלימוד יגיע למעלת אביו בחכמה, משמע אבל אם ידוע ודאי שלא יגיע בשום אופן למעלת אביו בחכמה, אין מעמידין אותו. אבל זה אינו, דהא פסק הרמב"ם (בפ"ט מהלכות כלי המקדש הלכה ב') כשימות המלך או וכו', מעמידין תחתיו בנו והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה, אף על פי שאינו כמותו בחכמה וכו' עיין שם, הרי דממלא מקומו ביראה לחוד סגי, רק דכתיב שם בהלכות מלכים דמלמדין אותו, דודאי נכון ללמדו אבל אינו מעכב, וזה ברור ומקורו בכתובות פרק הנושא (כתובות ק"ג ע"ב) ברבי גמליאל ברבי, והא דכתב בהלכות כלי המקדש בחכמה או ביראה, אינו ר"ל דממלא מקום אבותיו בחכמה לחוד סגי, דהרי כתב להדיא בהלכות מלכים דבחכמה לחוד לא מהני, ופירוש דבריו מבואר למבין. והנה ממ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים והוא שיהיה ממלא וכו', משמע דהמלך שנמנה בתחלה, צריך להיות הגדול בחכמה וביראה, רק דבבנו סגי ביראה לחוד, דאם גם המלך הנמנה בתחלה אין צריך להיות גדול בחכמה, אם כן על כרחך אין המלוכה תולה במעלת החכמה, אם כן מאי קמ"ל בבנו דאינו צריך להיות ממלא מקומו בחכמה וזה ברור. אלא ודאי דהמלך הנמנה בתחלה צריך להיות גדול בחכמה, וכמ"ש בהלכות כלי המקדש בכהן גדול, דצריך להיות הנמנה בתחלה גדול בחכמה וביראה, ובנו אין צריך למלאות מקומו רק ביראה, וכן ראיתי מי שכתב להדיא במלך כמ"ש. ונ"ל ליתן טעם לזה, דהא אין ממנין מלך אלא מהמשיאין לכהונה כמ"ש התוספת פרק החולץ (יבמות מ"ה ע"ב, ד"ה כיון) בשם התוספתא (סנהדרין פ"ד ו'), והסמ"ג בסי' רכ"א, ולא סגי באמו מישראל כמו בשאר מינוין, דדרשינן (ב"ק פ"ח ע"א) מקרב אחיך (דברים יז טו), ממובחר שבאחיך מחמת שהוא מינוי על כל ישראל, חוששין שמא ח"ו יש בו איזה פסולת מכמה דורות, וכן בכהן גדול לפי שכפרת כל ישראל תלוי בו, חוששין אף לחשש רחוק, אף דקיימא לן (פסחים ג' ע"א) אין בודקין מן המזבח ולמעלה וכו'. לכך צריך להיות גדול בחכמה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, שופט צדיק דמוכח שה' עמו והוא מיוחס, אבל בנו שכבר נתברר היחוס מאביו, שוב אין צריך רק למעלת היראה כנ"ל. ונקדים עוד דכל הצדקות נלמד מדרכי השי"ת, כמו שדרשו רז"ל (תנדב"א רבה פכ"ד) על פסוק (דברים כח ט) והלכת בדרכיו וגו', וכתיב (תהלים יא ז) כי צדיק ה'. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל אשר תשים לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות, דהיינו אפילו אם דנין בדין ההוא כדין ישראל, דאם לא כן הוי גזלן, וכן דרשו ולא לפני הדיוטות, והטעם בשניהם כמ"ש המפרשים דהמשפט צריך השראת שכינה כדי לכוון דין אמת לאמיתה של תורה. והיינו זה שאמר הכתוב משפטיך למלך תן, דהיינו המלך שנמנו מתחלה צריך להיות יודע לשפוט משום זה גופיה, שעל פי זה נתברר שאין בו דופי ביחוס דאין השכינה שורה אלא על המיוחסין, ומשפט לא יתכן בלי השראת שכינה, וצדקתך לבן מלך שהוא אין צריך רק להיות מעוטר בצדקתך, והבן זה כי נכון בס"ד.