ישמח משה, כי תשא י״ט

א

ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו' (שמות לב יא). במדרש (שמו"ר מ"ג ה') על פסוק זה אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי פתח של תשובה פתח ה' למשה וכו', בשעה שעשו את העגל אמר משה כך אמרת (שמות כ ב) אנכי ה' אלקיך, אלקיכם לא נאמר וכו', (והובא בשפת אמת סי' י"ד פסוק כ"ג, עיין שם מה שכתב בשם היפה תואר). והנה נראה לומר שהוציאו כן מן המקרא הזה, כי היה לו לומר ויתפלל משה אל ה', או ויצעק משה אל ה', כמו שנאמר בים סוף (שמות יד טו), ומה זה את פני ה'. ולמה לא נאמר שם את פני, ולמה ויחל. ומשום זה דרשו רז"ל (ברכות ל"ב ע"א) שהתיר לו נדרו, אך ויחל הוא לשון ביטול, כמו לא יחל דברו (במדבר ל ג), ושייך לשון זה על ביטול הגזירה, לכך כאן שהיה כבר גזירה, אמר לשון ויחל וזה פשוט. והנה לבטל הגזירה צריך להיות באיזה פנים, כמו באיזה פנים נעמוד ליום הדין. וזה התכת הכתוב ויחל משה שביטל הגזירה, את פני, ר"ל עם פנים זה שה' אלקיו שלו שהרי אמר אנכי ה' אלקיך, והן הן דברי המדרש, ואמר למה יחרה וגו' בעמך, שהם עמך בזה אשר הוצאת וגו', אבל לא שניתנה להם התורה, כי רק לי צוית וכו', ודוק. ובברכות פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ב ע"א) חד אמר ויחל משה מלמד שהתיר לו נדרו, ושמואל אמר שמסר עצמו למיתה, שנאמר (שמות לב לב) ואם אין מחני נא. ונראה דאלו ואלו דברי א' חיים הן, דהרמב"ם (פ"ז מהלכות נדרים) פסק נוגע אינו יכול להתיר נדר. והקשה המשנה למלך מהא דאמר הכא דמשה התיר לו נדרו, הלא היה נוגע דהשי"ת אמר לו כלום נתת לך גדולה אלא בשביל ישראל, ואם אין ישראל ח"ו אין לו גדולה. ולתרץ זה נראה דמפני זה אמר משה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וגו', ועיין רש"י (ד"ה ועתה), ולפרושו הוא מקרא קצר והעיקר חסר. על כן נראה דלפי שרצה להתיר הנדר, לזה בקש לסלק נגיעתו, לכן אמר אם תשא חטאתם ואם אין, ר"ל בין אם תמחול להם או לא, בין כך ובין כך מחני נא, ואם כן תו איננו נוגע והתרתו התרה, והבן. ולפי זה שני הדרשות עולים יחד, דרב אמר שהתיר לו נדרו, ועל זה קשה קושית המשנה למלך הא הוי נוגע, ע"ז אמר שמואל שמסר עצמו למיתה, ר"ל בין כך ובין כך וכמ"ש, ואם כן תו לא הוי נוגע, והבן. והנה בילקוט (ילקו"ש רמז) ובעין יעקב הגירסא שהתיר לו נדרו, אבל בגמרא שלפנינו הגירסא שהפיר לו נדרו, וידוע דחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה, ולפי זה צריך לומר דמשה דין בעל היה לו, כדכתיב (דברים לג א) משה איש האלקים, ונקרא בעלה דמטרנותא כדאיתא בזוהר (ח"א רל"ו ע"ב). ובזה מסולק קושית המשנה למלך, דדוקא חכם אינו יכול להתיר כשהוא נוגע, אבל בעל הרי הוא מתיר בדברים שבינו לבינה ואתי שפיר והבן. ובזה אמרתי לפרש אמרם ז"ל (סנהדרין דף צ"ח.) זכו אחישנה לא זכו בעתה (ישעיה ס כב), כי יש שבועה על הגלות עד עת קץ, כמבואר במסכת ב"ב (דף ע"ד.) ברבה בר בר חנה ששמע בת קול ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי, עיין שם בגמרא (ועיין מה שכתבתי מזה סוף פרשת נח). והנה לא יתכן התרה דהכל נוגעים הם, רק הפרה בבחינת בעל, והיינו דדייק ואמר מי מיפר לי בלשון הפרה דייקא כמ"ש, והיינו דוקא כשהם צדיקים, והיינו זכו אחישנה דיכול להיות הפרה, לא זכו בעתה דלא יוכלו להפר, ודוק.