ישמח משה, וישלח י״ז

א

ויותר יעקב לבדו וגו' (בראשית לב כה). בב"ר (פע"ז א') אין כאל ומי כאל ישורון (דברים לג כו), הקב"ה מחיה מתים אף אליהו מחיה מתים, הקב"ה פוקד עקרות וכו'. ר' סימון אומר ומי כאל ישורון ישראל סבא, מה הקב"ה כתיב ביה (ישעיה ב יא) ונשגב ה' לבדו, אף יעקב ויותר יעקב לבדו. והוא תמוה מאוד, בשלמא מה דדרש מה הקב"ה מחיה מתים ופוקד עקרות וכו', יש קצת דמיון, כי השי"ת נתן להם מכחו מה שאין בכח שום נברא, מה שאין כן בהא דויותר יעקב לבדו, איזה דבר נפלא וחידוש עשה יעקב בזה שדימה אותו לבוראו כביכול. ובילקוט ראובני (בראשית לב כו) וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, כשראה הס"מ שלא יכול להזיק ליעקב, נתן עיניו ביוצאי ירכו והם נדב ואביהו. והוא פליאה נשגבה.

ב

והנ"ל על פי מה שהארכנו בפרשת תשא (שמות לב ז) בפסוק לך רד, בהא דאיתא בש"ס (חגיגה דף ה':) דבבתי אבראי הוד והדר לפניו עוז וחדוה (דברי הימים א' טז כז), ובבתי גוואי המשל ופחד עמו דייקא (איוב כה ב). והנה העבדות בשמחה, אך כל זה בבחינת בתי אבראי, אבל בבתי גוואי שם המשל ופחד, וקדשי קדשים והארון בבחינת בתי גוואי, כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה (שמו"ר ל"ג ד'), כמו שביארנו שם. ולפי זה יש שני מיני צדיקים, דהיינו העובדים באהבה ובשמחה ובתנועות בחינת בתי אבראי, וגבוהים עליהם אותן העובדים ביראה הגדולה מאהבה המוזכר בשל"ה, ובפחד ורעדה עד שאין השמחה והאהבה ניכרת מגודל הפחד ורעדה, והם העומדים על משמרתם בעבודתן בלי תנועות כלל, וזו בחינת בתי גוואי שהם שרפים עומדים מעל לו (ישעיה ו ב), ועיין ביערות דבש חלק ב' (סוף דרוש א') עיין שם באורך. והנה יעקב התבודד אז ובא למדריגה גדולה לבחינת בתי גואי, עוד יותר גבוה מהשרפים אשר שם בבתי גוואי שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, שעומדים בשתיקה בלי שירה לאשר כי הם בבתי גוואי, ועיין ביערות דבש שם והבן. וידוע מה שכתבו המקובלים על מעב"ר יב"ק (בראשית לב כג), שהוא גימטריא שלשה שמות הידועים, והנה הפשוט הוא שהעביר את כל אשר לו ונשאר לבדו, ומזה נצמח הדרש שכתבתי כי התבודד להאחז בקדושה שיתגבר על קינה דמסאבותא של עשו. ונ"ל שזה הוא הפירוש ויעבר את אשר לו, היינו שעבר על השרפים שהן עומדים ממעל לו, והגיע יותר גבוה מהן, על כן ויותר יעקב לבדו כי הוא מקום שאין מלאכי השרת יכולים לכנוס, כמבואר במדרש רבה (איכ"ר פתיחתא כ"ד) אכנס למקום שאין מלאכי השרת יכולים ליכנס. ובזה מבואר המדרש הנ"ל, כי לעתיד לבא יתגלה אלקותו, דהיינו שיתגלה הבחינה מקום שאין מלאכי השרת יכולים לכנוס בו, והיינו ונשגב ה' לבדו, והיינו גם כן ויותר יעקב לבדו, והבן. והנה אז היה יעקב מלובש בפחד ורעדה ולא נראה השמחה בו, כדרך הצדיקים שנאמר בהן (חבקוק ג יח) ואני בה' אעלוזה וגו', והס"מ לא הבין ערכו, וסבר שעתה עת לשלוט בו כיון שהוא נעדר השמחה, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל' ע"ב), והנה בגוף הוא למטה, רק בבחינת עלות נשמתו וקדושתו נותר לבדו, על כן ויאבק עמו כל זמן שליטתו דהיינו כל הלילה עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו, אז השיג כי הוא במקום קדוש שאין ראוי שם השמחה, נתן עיניו ביוצאי יריכו שהן נדב ואביהו, כי כבר אמרו רז"ל (ויק"ר י"ב א') שמתו על שנכנסו שתוי יין ופרועי ראש, וביארנו במקומו כי הכונה שנכנסו שתוי יין לחזק השמחה, ופרועי ראש ירמוז על העדר היראה ופחד, וזה שלא כדת של תורה כי שם במקדש הוא בחינת בתי גוואי ששם המשל ופחד עמו, ולכן נענשו, והבן (ובמקומו יבואר עוד בזה בארוכה).