ישמח משה, וישלח ט״ז

א

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו (בראשית לב יד). הנה מן הבא בידו אין לו ביאור, ועיין פירוש רש"י (ד"ה הבא). ועוד קשה ההתעסקות הזה נקבות נגד זכרים למה, והמפרשים פירשו כדי שישולם לעתיד הן וולדותיהן וכו', הנה אם כוונת יעקב היה רק כדי להעשיר למלך המשיח, הוא גם כן קושי ההבנה. והנ"ל כי מצינו (במ"ר פכ"ג ט') בפרו של אליהו שרצתה אליו במרוצה, ופר של נביאי הבעל לא רצתה לילך, עד שאמר לו אליהו שגם על ידו יתקדש שמו ית', והבן זה. וכן מצינו (ב"מ פ"ה ע"א) בעגלא דבכה (בכיפי) [בכנפי] דרבי, ולכך נענש רבינו הקדוש. והנה בכל הדברים יש נצוצי הקדושה ויש לו תקומה כשהוא ביד צדיק, והנה בשדה שהוא דומם נאמר באברהם (בראשית כג יז) ויקם השדה, ודרשו (ב"ר נ"ח ח') שהיה לו תקומה, ואף גם בבעלי חיים שצריכין תיקון, וגם ידוע (יבמות צ"ט ע"ב) דבהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, ולכך נראה דשת לו יעקב עדרים לבד ולא שתם על צאן לבן (בראשית ל מ), לפי זה יובן דמפלה גדולה היתה לצאן לצאת מיד הצדיק יעקב ליד הרשע עשו, ויודע צדיק נפש בהמתו ובפרט בעלי חיים שעומדים לתיקון, אך התירוץ לזה כמו שאמר אליהו, דהא על ידם נעשה מצוה רבה להציל נפשות הקדושים. והנה בכל דבר יש ניצוץ הקדוש וכל אחד צריך תיקון מיוחד, והאלקים הבין דרכה להמציא לכל אחד תקונו כראוי לו או על ידי שחיטה ואכילת צדיק, או על ידי מצוה אחרת, ולא ידע יעקב איזה יקח, ולכך ראה מה שבא לידו, זה ודאי תיקון הראוי לו, והיינו מן הבא בידו כמשמעו. ויתכן לומר דהלא מקצת חכמים מאשימים את יעקב במנחה זו ומקצתן מצדיקין אותו, וכמבואר בעקדה (ריש פרשת שלח) עיין שם ויונעם לך, והנה לא ימלט דגם יעקב עצמו היה מסופק, ולכך וילן שם שמא יבא לו איזה הודעה אלקית כמבואר בעקדה גם כן לדרכו. והנה נ"ל דאחר כך שלא בא לו הודעה אלקית, ולא ידע איך לעשות אם להמנע ואם לשלוח, על כן בחר שיקח מן הבא בידו מעצמם, ויראה אם יבא לידו יראה כי מאת אלקים הוא, והמספר המכוון הזה בא לידו לרמז לו על נחמה העתידה דהוא יובילים למלך המשיח, אבל לא שהוא כוון לכך כנ"ל. ועל פי זה דבר ה' אמת בפיו של יעקב במה שאמר לעשו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים (בראשית לג י), ר"ל בראית פניך נעשה כך מצוה בהצאן, כמו בראיית פני אלקים לקרבן, והיא ממש כעין מאמרו של אליהו לפר של נביאי הבעל, והבן.