ישמח משה, וישלח י״א

א

קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית וגו' (בראשית לב יא). נ"ל דהנה כתוב (ישעיה נז טו) אשכון את דכה ושפל רוח, ואם כן יעקב שהיה עניו ושפל רוח בפני כל, ולכך אמר (בראשית לב ה) לאדוני לעשו אף שלא בפניו, אם כן קשה איך נתיירא מעשו הלא היה ה' עמו. אך נ"ל על פי מה ששמעתי ממורי הצדיק וקדוש מלובלין במאמר ר' יוסף (סוטה דף מ"ט ע"ב) לא תתני ענוה דאיכא אנא. דלכאורה אם החשיב עצמו לעניו, אין לך גאות גדולה מזו והבן. אך יובן על פי מה שפירש הפסוק (תהלים כב כה) כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני. דר"ל אפילו מי שהוא באמת עני בדעת, אם יודע ומכיר חסרונו ועל ידי זה מקטין עצמו, גם זה חשוב בעיניו ית' ויש לו תואר עניו. וז"ש כי לא בזה וגו' ענות, ר"ל השפלות של העני אף אם הוא באמת עני בדעת כנ"ל. וזה מאמר ר' יוסף דאמר לא תתני דבטלה ענוה, דאיכא אנא, ר"ל אף שבסיבת חסרונותי באה לי הענוה, כי איך יתגאה איש כמוני מלא חסרונות, עם כל זה גם זה ענוה מקרי, והבן עד כאן דבריו הק'. והנה לפי זה מובן, דמטבע השכל אין נקרא עניו רק מי שהוא חשוב ומשים עצמו כאין, ולכך לא החשיב יעקב את עצמו לעניו, רק שמחסד השי"ת הוא עניו. וזה אמרו קטונתי, ר"ל קטונתי הוא מכל החסדים וגו', שזה מחסדך שאתה מחשיב אותי לקטן ועניו, על כן (בראשית לב יב) הצילני נא וגו'.

ב

או יאמר באופן הפשוט, שאף שהבטיחו נתיירא, כיון שאז היה עני ונכה רוח, ולכך אמר לו והנה אנכי עמך (בראשית כא טו), כי ואשכון את דכה (ישעיה נז טו). אבל עכשיו נעשה עשיר גדול, לכך אמר שלא נתרומם לבבו כלל, רק אדרבה (בראשית לב יא) קטונתי מחמת כל החסדים כי במקלי וגו', אם כן אני עומד בהכנעה עוד יותר ויותר לפניך בידעי כי אתה גומל עמי טובות כל כך. או יאמר קטונתי מכל החסדים, על פי מ"ש בחובת הלבבות כי חובת העבדות לפי הטובות, והבן.