ישמח משה, וישלח ב׳

א

כה תאמרון לאדוני לעשו (בראשית לב ה). על דרך הפשוט נ"ל, על דרך במדעך מלך אל תקלל (קהלת י כ), כי אזנים לכותל וכמעשה דשמעון בן שטח, ועיין רמב"ן שכתב שבמה שקראו אדוני, היה מראה לו כאלו אין המכירה של הבכורה כלום, וכי הוא נוהג בו כבוד להוציא המשטמה מלבו, עד כאן דבריו. ולפי זה יש לפרש כה אמר עבדך יעקב, הוא פיוס על לקיחת הבכורה, ועם לבן גרתי הוא פיוס על הברכה וכפירוש רש"י, ועל ראשון ראשון. ואמנם לי נראה טעם על אמרו לאדוני לעשו ואפילו שלא בפניו, כי יעקב ודאי היה דובר אמת בלבבו, לכך כיון שההכרח היה שיאמרו בפניו אדוני ושליחו של אדם כמותו, קבל אותו על עצמו לפי שעה בלב לאדון לפי שהוא היה אחיו הגדול, אף שלקח הבכורה, מכל מקום גדולתו לא לקח שהיא מעלה בפני עצמו אף שאיננו בכור, כדי שלא יכחיש הלב מה שבפיו, ואמת היא מדת יעקב שנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, ולכך אמר גם שלא בפניו אדוני כנ"ל. והנה יש ראיה לדבר דאף שלקח יעקב הבכורה, מכל מקום נשאר עשו בגדולתו, דאם לא כן יקלקל הנבואה ורב יעבוד צעיר (בראשית כה כג). והנה עשו הרשע טעה בזה, וחשב שמאחר שמכר הבכורה הוא הצעיר, ואפשר ששמע באיזה פעם מאמו מהנבואה שנאמר לה בעת עיבורה, וזהו אשר צוח הנה את בכורתי לקח (בראשית כז לו), ואם כן ראוי להיות ורב יעבוד צעיר, ועתה לקח ברכתי, והוי תרתי דסתרי כי הבין מה שרצה יצחק לברכו, ובאמת היה הדבר תלוי ברפיון, כי הנבואה נסתמה ויצאה לפועל על ידי ברכות יצחק ונתברר הפירוש, ולכך הוצרך לברכה והבן, והוא על דרך שפירש מהר"ם פאדווה הגמרא (מו"ק דף ט' ע"ב) זילו לגבייהו דלברכוך, ואמרו יהא רעווא דתזרע ולא תחצד. וזה שענה יצחק הן גביר שמתיו לך, שאני כבר הוצאתי הפירוש אל הפועל כדברי מהר"ם הנ"ל, והבן כי הוא נכון.