ישמח משה, וישב ג׳

א

וישב יעקב וגו' (בראשית לז א), אלה תולדות יעקב יוסף וגו' (בראשית לז ב). מה שיש לדקדק בזה, עיין במהר"י אברבנאל ובמגיד משרים ובשאר המפרשים. והנ"ל על פי מה דאיתא במדרש (ב"ר פ"ד ה') מה כתיב למעלה (בראשית לו לא) אלה המלכים וגו', וכתיב הכא וישב יעקב, משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם, וישב לו ביניהם. והנה עיקר מוראו היה מחמת הכיבוד אב שהיה עשו מקיים כמבואר בבעל הטורים, (ועיין מ"ש לעיל בפרשת וישלח (בראשית לב יב) בפסוק כי ירא אנכי אותו עיין שם), לכך ישב בארץ מגורי אביו לקיים כיבוד אב, ועיין במדרש (ב"ר פ"ד ה') וברש"י (ד"ה וישב) משל לנפח וכו', ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה את כולם. וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף, כלומר שהוא עקרן וקיומן שעל ידו יתקיימו, כי הוא המפיל אותו תחילה, ועיין ביערות דבש חלק שני מ"ש על הפסוק (אסתר ו יג) ויאמר לו חכמיו, עיין שם. והנה מה שאמרו (ב"ר ע"ג ז') אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הטעם מבואר ביערות דבש חלק שני דרוש ב', כי עשו יש לו שכר כיבוד אב, אבל איך יתכן כיבוד הלא שלח את אליפז אחרי יעקב להורגו, הלא היה צער גדול ליצחק על ידי זה. וז"ש (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, אבל בעוה"ר גם שבטי יה לא עמדו בזה שמכרו את יוסף ולא חסו על צערו של אביהם, אך בני רחל לא היה ידם במעל הזה, ולכך עשו נופל בידם, עיין שם. ועל פי זה מובן המשך הדברים דהפסוק מבאר דלמה עקרן של התולדות וקיומן הוא יוסף, על זה אמר הפסוק בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו', ועל ידי זה נמשך המכירה שמכרוה ליוסף, על כן לא יכלו לנצח עשו בלא יוסף, והבן.