ישמח משה, וירא מ׳

א

במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ט) בתהלים (כט א) הבו לה' בני אלים בני אלמים, בנים שיש להם מה להשיב למקום ב"ה ואינם משיבין, וכן הוא אומר (בראשית כב יד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אמר לו ראה היה לי להשיבך ולא השיבותיך והחרשתי, אמר לו הקב"ה מה היה לך להשיב, אמר לו אמש אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ועכשיו אמרת לי קח נא את בנך (בראשית כב ב), א"ל איזו מהן, א"ל את יחידך, א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אשר אהבת, א"ל שניהם אני אוהב, א"ל את יצחק, וכשם שהיה לי להשיבך ולא השיבותיך, כך כשיבואו בני לידי עבירות, זכור להם זו השעה ותשא להם פנים, שנאמר (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך, כשם שנשאתי לך פנים, לכך נאמר הבו לה' בנים אלים, עד כאן דברי המדרש. והמדרש הזה תמוה דמאי ענין זה אמר לו איזה מהן, לדברי אברהם שאמר היה לי להשיבך ולא השיבותיך, הדרשה הנ"ל היה נכון על הפסוק את בנך את יחידך וגו', אבל אין ראוי לערב זה באמצע דברי אברהם, והיא תמיה נשגבה. ועוד קשה אדרבה לפי מה שמפרש אם כן כשאמר את בנך ועדיין לא נודע איזה בן, ולכך חזר ושאלו עד שביאר לו, אם כן לפי זה מה זה דאמר שהיה לו להשיבו על זה שאמר קח נא את בנך, הלא על מאמר זה עדיין לא היה לו להשיבו מהפסוק כי ביצחק, דאולי כונתו על ישמעאל, רק ממאמר את יצחק, אם כן היה לו לומר ועכשיו אמרת לי קח נא את יצחק. והנ"ל בזה דבאמת יש לפרש כי ביצחק יקרא לך זרע, אף אם היה נעקד ונשחט וכמ"ש כבר, ואם כן לא היה לו להקשות כלל, רק השתא מקשה לו ממה נפשך, דהא באמת קשה איך אמר מעיקרא סתם את בנך, איך שייך לומר כן כיון שיש לו שני בנים, ועל כרחך צריך לומר דסמך על מה שאמר לו כבר כי ביצחק יקרא לך זרע, אם כן רק זה הוי בן, אבל אברהם לא סמך על זה לעשות מעשה עד שאמר לו בפירוש. והא דקשה כיון שידע השי"ת שאברהם לא יסמוך על זה עד שיפרש באר היטב, למה לא פירש לו מיד. על זה איתא תירוץ ברש"י על התורה (ד"ה את), ובמדרש (ב"ר נ"ה ז') דהוא כדי ליתן לו שכר על כל דבור ודבור, אבל אלולי שקדם המאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, לא הוי שייך כלל לומר את בנך, כיון שיש לו שני בנים, והבן זה. אם כן השתא יתבאר הקושיא לאלהינו ית' אחר שביאר לו את יצחק, עיקר הקושיא מזה שאמר לו תחלה את בנך סתם, אם כן קשה כיון שיש לו שני בנים איך שייך לומר כן, ושמא תאמר משום שכבר אמר לו כי ביצחק וגו', אם כן קשה ממה נפשך אם הפירוש הוי כי ביצחק כמ"ש כבר, אם כן נשאר הקושיא איך שייך לומר את בנך סתם, דאין לומר דרק זה נקרא בן משום שנאמר כי ביצחק וגו', דהא יש בזה פירוש אחר, ועל כרחך צריך לפרש כפשוטו דרק זה וזרעו המה בנים לו, אם כן נשאר הקושיא אתמול אמרת וכו', והבן. וכל זה קשה אם אמר בתחלה רק סתם את בנך, רק אחר ששאל אברהם איזהו, אמר לו את יחידך. אבל אם הוי אמרינן דאמר תיכף את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, אם כן לא הוי קשה מידי, ולפי זה מבואר המדרש הנ"ל ודו"ק היטב.

ב

עוד שם (שוח"ט מזמור כ"ט) דבר אחר הבו לה' בני אלים (תהלים כט א), בנים של אותן הנשחטים כאלים. והנ"ל בזה דידוע דכל מקריב קרבן היה נשמתו פורח בהקרבן, והוא מקריב נפשו וחוזר ושב אליו מזוכך, ולכך היה סומך בכל כחו והיה מכוין להכניס נשמתו לתוכו. וגם ידוע דיצחק היה ראוי להיות נשחט, לכך גם אחר כך שנתחלף באיל, נשמתו פרחה באיל ונשחט עם האיל ואברהם הוא השוחט, ונמצא שניהם נשחטים באיל. וזה הוא פירוש המדרש בנים של אותם הנשחטים כאלים, דהא באמת נשחטו עם האיל, ומבאר זה אברהם אמר אני השוחט, ואם כן ודאי הכניס נשמתו לתוכו כמו שראוי להיות בשוחט הקרבן, ויצחק אמר אני נשחט גם עכשיו, שכוין להכניס נשמתו כדי שישחט על גבי המזבח, והבן כי נכון הוא בס"ד.