ישמח משה, וירא ל״א

א

והעליהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב ב). יל"ד דלא מצינו אחר כך שום אמירה על איזה הר, רק שהבין מכח שראה ענן קשור לדברי רז"ל (ב"ר נ"ו א'), אבל איך נתקיים אשר אומר אם לא שנפרש האי אשר אומר כמו יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), וכמו השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט ב), לדעת הרבה מהמפרשים וכמו אמירות דפרק שירה, אבל הוא דוחק. והנ"ל על פי מה דאיתא במסכת ע"א (ע"ז) (דף מ"ו:) יש נעבד במחובר אצל גבוה, ואיתא עוד שם (במשנה (ע"ז) דף מ"ה.) אמר רבי עקיבא אני אובין ואדון, כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה, בידוע שעבדו שם עבודה זרה. נלמד מכאן שהיותו הר גבוה וגבעה נשאה, הוא סבה להיות שם ע"א. והטעם נ"ל, דהא איתא במסכת מגילה (דף כ"ט.) דרש בר קפרא מאי דכתיב (תהלים סח יז) למה תרצדון הרים גבנונים וכו', האי מאן דיהיר בעל מום הוא, עד כאן. הרי מבואר דמצד שהשי"ת מתנהג בענוה, הוא בוחר בנמוכים, ואם כן דעת לנבון נקל דאם היה מתנהג בגאוה, היה בוחר בגבוהים ורמים. והנה שורש הדברים של ע"א, הוא מפני שסוברים שמתנהג בגאוה וגאון ח"ו לפי רוממותו יתעלה, כמבואר בעקרים (מאמר ג' פרק י"ח). וגם י"ל על דרך דרש, דהא פקרו מכח נעשה ואינם סוברים שבא ללמד ענוה, דהם מחזיקין בעטרת גאות, ואם כן לשיטתם ולשטותם הרי הבחירה בגבוהים, וק"ל. והנה הביא התוספת (ד"ה כל) בשם הירושלמי והוא (בפרק ג' דע"א (ירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה) עלה דהאי מתניתא דרבי עקיבא, דמקשה בית הבחירה האיך, דהא הר המוריה הוא הר גבוה, ויש נעבד במחובר אצל גבוה, אף דלהדיוט לא נאסר משום נעבד, ולגבוה אסור. ומשני על פי נביא שאני, שנאמר (שמואל ב' כד יט) ויעל דוד בדבר גד אשר דבר בשם ה', עד כאן. וזה דברי הפסוק והעלהו שם לעולה על אחד ההרים, משמע מיוחד שבהרים כמו שדרשו (עיין במ"ר פ"ג ו') באחד העם (בראשית כו י), דאם לא כן הוי ליה לומר אחד מן ההרים או מההרים, ואם כן קשה הא פסול לגבוה, לזה אמר אשר אומר אליך, דהיינו על פי הדבור כתירוץ הירושלמי כנ"ל. ונ"ל לפי זה דאשר אומר אליך הוא לשון הוה, וכבר נבחר באמרו אחד ההרים. ועל פי זה יתכן כפשוטו מה שנאמר אחר כך (בראשית כד ד) וירא את המקום מרחוק, דכבר ידע איזה הוא. ומיהו קשה דהר המוריה הוא בית עולמים, ולא יתכן היתר על פי נביא רק לפי שעה וכמבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות יסודי התורה (ה"ג), כמו שאכתוב בפסוק (דברים ה כה) הטיבו כל אשר דברו. וצריך לומר דהדבור היה שלא נעבד, והבן. ונ"ל דזה מה שאמר יעקב אין זה כי אם בית אלקים (בראשית כח יז), דמאי אין זה, היה לו לומר זה בית אלקים. אך ידוע אמרם (ב"ר ס"ט ז') דהר המוריה היה, וסתם הר גבוה נעבד, ואם כן קשה איך יהיה בית אלקים, הא יש נעבד במחובר אצל גבוה. אך השיב דזה יוצא מן הכלל יתר ההרים הגבוהים, וקדוש הוא ולא נעבד, והיינו אין זה כי אם בית אלקים ולא נעבד, ונמצא דבזמן יעקב עדיין לא נעבד, והוא בחרו לבית אלקים, דאברהם אמר בהר ה' סתם (בראשית כב יד), ולא אמר זה הר ה', אבל יעקב בחרו, ונמצא אף שקלקלו אחר כך, שוב לא נאסר דהוי בא בגבולו, כמו במרחץ של אפרודיטי (ע"ז מ"ד ע"ב). וגם כיון דכבר נבחר לבית ה', שוב אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, דבזה לא שייך תירוץ הגמרא בע"א כיון דפלחו לעגל וכו', דהא כבר נבחר לה', וגם של ישראל אינו, והבן. ועל פי זה יתבאר הפסוק (בישעיה סי' ב' ב-ג) נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, (והיינו שיהיו גרים לעתיד לבוא, דהא דאין מקבלים גרים (יבמות כ"ד ע"ב), היינו שלא יהיו בגדר ישראל לעם אחד, והבן), (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', ויקשה להם הלא גבוה ונישא ודאי נעבד הוא ואסור לגבוה, ולכך יאמרו אל בית אלקי יעקב, שמאז נבחר והוי בא בגבולו, וק"ל. עוד נ"ל לפרש על אחד ההרים אשר אומר אליך, על פי מאמר רז"ל הנ"ל דכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה, בידוע שעבדו שם ע"א ומחובר נאסר לגבוה וכמו שכתבתי לעיל, ועל פי דאיתא בתנחומא (וירא סי' כ"ב) על הפסוק וירא את המקום מרחוק, שהיה אותו מקום עמוק, ואמר אין כבוד של מלך בכך, ורימז ית"ש להרים סביבותיו ונתקבצו ונעשה הר. ונמצא דלא הוי הר גבוה וגבעה נשאה, רק מכמה הרים קטנים נעשה הר אחד גדול, ואם כן אין בו משום נעבד, ולכך עביד קב"ה ניסא, ולא בחר באיזה הר מכבר דהרי לא עביד קב"ה ניסא למגנא (עיין ברכות נ"ח ע"א), אלא על כרחך מהאי טעמא. והיינו על אחד ההרים, ר"ל על זה אחד שהוא מן הרים רבים, אשר אומר שיהיה כן אליך בשבילך שתקריב עליו ועדיין לא נעשה, ואין בו משום לתא דע"א, והבן כי נכון הוא בס"ד.