ישמח משה, וירא י״ט

א

ויאמרו אליו איה שרה אשתך (בראשית יח ט). במדרש (ב"ר מ"ח ט"ו) אי"ו נקוד והלמד אינו נקוד, א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה, אתה דורש הכתב, וכל מקום שאתה מוצא הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש הנקודה. א"ר עזריה כדרך ששאלו לאברהם איה שרה, כך שאלו לשרה איה אברהם, עד כאן. והנה הקושיא מפורסמת דלמה לו לנקוד תלת נקודין לדרוש אי"ו, הוה ליה לנקוד רק נקודה חדא על הלמ"ד והוה ליה הכתב מרובה, והוי נמי דרשינן אי"ו, וכבר ענו ואמרו המפרשים כל אחד לפי דרכו. וגם אני אענה חלקי והוא המחוור לפי ענ"ד, דהא רש"י (ד"ה ויאמרו) כתב דלמדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש וכן הוא בגמרא (ב"מ פ"ז ע"א). והנה מצינו בגמרא (עירובין דף נ"ג ע"ב) בר' יוסי הגלילי דהוי בעי למיזל ללודקאי, הוי שאל לברורא דביתהו דר' מאיר ואמר לה באיזה דרך נלך ללוד, ואמרה ליה גלילאה שוטה לא כך אמרו חכמים (אבות פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האשה, אלא הוי לך למימר באיזה ללוד, עכ"ל בגמרא. והנה מצינו אף בדבר שהוכרח לדבר, צריך לקצר כשמדבר עם אשה רק בכדי שתבין המכוון לבד רשאי ולא יותר. והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים, היו צריכים לנהוג את עצמם כאנשים אף שאין בהם יצר הרע, כמ"ש מהרש"א בחדושי אגדות בגמרא (בב"מ דף פ"ז.) והיפה תואר בפרשה דילן. והנה לאברהם שאלו איה שרה אשתך, אבל כששאלו לשרה היו צריכים לקצר, ולכאורה מוכח זה מתוך הכתוב כי לא נרמז רק אי"ו והוא שאלה בקיצור גדול. אך אין זה ראיה, דהא באמת שאלו איה אברהם, כלשון דאיתא במדרש הנ"ל וכמו שאבאר בסמוך, והקיצור היה בדבר אחר וברמז הוא רק אי"ו, אלא ודאי דדרך הרמז כך לרמז בקיצור ואינו מאריך כמו מפורש, ובא להורות ששאלו לשרה על אברהם כדי ללמוד דרך ארץ, אבל באמת יכול להיות דהם שאלו באריכות. והנה איתא במסכת ברכות (דף ד' ע"א) למה נקוד על לולא וכו' (תהלים כז יג), עיין שם. פירוש שהנקודה ממעטת משמעות הכתוב שאינו ברור לו כל כך, עד כאן, והנה הכא נמי כתוב אי"ו, ללמד שישאל אדם לאשה על האיש, והנקודה ממעטת שלא ישאל כל כך בביאור וזה נכון. והנה זה דוקא אם הנקודה על הכתב אי"ו, אבל אם הנקודה על הלמ"ד, ואי"ו נשאר בלא נקודה, הוה אמינא שישאל בביאור רחב לאשה על האיש, כמו לאיש על האשה, וק"ל.

ב

והנה אם הוי שאלו לשרה איה אישך לבד, לא הוי מוכח מזה הקיצור שהוא משום גדר אל תרבה, דהא יש להבין מה זה שאמרו אל תרבה שיחה עם האשה, הלא ההכרח מותר, והמותר הוי בלאו הכי שיחה בטילה דאמרו רז"ל (יומא י"ט ע"ב) עובר בעשה ולא תעשה. אלא צריך לומר דההפרש הוא בדבר הכרחי יש לדבר עם איש כפי יפוי הדבור אף שאפשר לקצר, דראוי להיות דבורו נאה ובנחת עם הבריות, מה שאין כן עם אשה, וזה מבואר במעשה דר' יוסי הגלילי שהבאתי וזה ברור. והנה לאברהם שאלו איה שרה אשתך, ולא היה די לשאול איה שרה דכמה שרה איכא בשוקא, לכך היו צריכין לומר אשתך, וגם כן לא היה די לשאול איה אשתך, דהא היה לו אשה אחרת ושמה הגר, לכך הוצרכו לשאול איה שרה אשתך. אבל כששאלו לשרה היה די שישאלו איה אישך, כי אין לה איש אחר אלא אברהם, והוא ביאור רחב בשאלה ההיא באופן שאין אפשר ליפול בו שום ספק, ואם כן מזה עדיין לא הוי נשמע שמשום אל תרבה קיצרו, אבל אם נימא דשאלו לשרה איה אברהם קשה, דכמו ששאלו לאברהם איה שרה אשתך בביאור משום דכמה שרה איכא בשוקא, הכי נמי כמה אברהם איכא בשוקא, והיה ראוי לומר גם אישך, אלא ודאי דאף שמבין, מכל מקום אין זה יופי הלשון לסתום, אבל בשרה דברו כך משום אל תרבה, ואם כן מוכח שפיר וק"ל. מיהו עדיין אינו מובן מנא ליה לר' עזריה ששאלו איה אברהם, דילמא שאלו באמת איה אישך, או דילמא לא שאלו רק איו. אבל הענין מוכרח, דהא עיקר הטעם שישאל באכסניא הוא להורות אהבה ואחוה, והנה אמרו רז"ל (ילקו"ש תהלים רמז ד') שדוד אמר עד מה כבודי לכלימה (תהלים ד ג), היינו שאין מזכירין אותו בשמו והוא דרך בזיון ושנאה, ואם כן היו צריכין לשאול איה אברהם, רק הקיצור הוא שלא אמרו אישך. והיינו דברי ר' עזריה, דהוי קשה ליה קושית רש"י והוי מתרץ כתירוצי, ועל זה קשה הא בלא הנקודה מוכח זה דהא לא נרמז רק אי"ו, על זה אמר ר' עזריה כדרך ששאלו לאברהם איה שרה אשתך, כך שאלו לשרה איה אברהם, אם כן מהרמז לבד לא מוכח מידי, על כן נקוד על אי"ו ומתורץ שפיר, ודוק.