ישמח משה, וירא ו׳

א

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה (בראשית יח ב). פירש רש"י (ד"ה וירא) מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה וכו', עיין שם. עוד הקשה (להלן בראשית יט א, ד"ה המלאכים) מפני מה קראן כאן אנשים, וגבי לוט מלאכים. ונ"ל כי הנה מצינו ביהושע (ה' א') ויקרא והנה איש עומד לנגדו וגו' ויאמר הלנו אתה וגו', (יהושע ה יד) ויאמר לא כי אני שר צבא ה' ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו וגו'. והקשו הקדמונים האיך השתחוה יהושע אל המלאך, הא כתיב (שמות כ ה) לא תשתחוה להם, ואף שלא לשם אלקית, מכל מקום הוא בגדר עבודה זרה. ותירצו דכשמתלבשים המלאכים בדמות אדם שרי, וכן מצאתי בספר הקנה בענין אחד שהשתחוה לאליהו מהאי טעמא להדיא. והנה כזה היה קשה לכאורה על אברהם שקיים כל התורה, האיך השתחוה להמלאכים, ואפילו אם נאמר שהוא לא ידע שהם מלאכים, הלא כתיב (שמואל א' ב ט) ורגלי חסידיו ישמור. וצ"ל דבאמת שרי מפני שהיו בדמות אנשים וכתירוץ הנ"ל. ובזה נכון מה שקראן כאן אנשים, וגבי לוט מלאכים, כי אברהם שהקפיד שלא להכניס עבודה זרה בביתו, על כן הקפידה התורה להודיע שהיה בדמות אנשים, למען לא נטעה לומר שעבר אברהם על גדר עבודה זרה, כי במדה שאדם מודד מודדין לו (מגילה י"ב ע"ב), וכדכתיב (תהלים קכא ה) ה' צילך, פירוש על דרך שהאדם עושה כן הוא בהצל דוגמתו כנודע (עיין), ולכן קראן אנשים. אבל גבי לוט שלא הקפיד שאמר ולינו ורחצו רגליכם (בראשית יט ב), וכמו שפירש רש"י (ד"ה ולינו), לא קפדה התורה בהדיא לקרוא אותן המלאכים בשם אנשים, והבן. ולפי זה נוכל לומר שהבין אברהם שהם מלאכים, ואפילו הכי השתחוה להם מטעם הנ"ל. וזה שאמר הכתוב וירא שראה והנה שלשה אנשים נצבים עליו, פירוש לפניו כפירוש רש"י, ור"ל שראה שלפניו הם נצבים אנשים אבל באמת הם מלאכים, וזהו שאמר וירא לשון הבנה שהבין האמת שהם מלאכים, אף על פי כן וישתחו ארצה, דכיון שהיו בדמות אנשים לפניו שרי, והבן.