ישמח משה, ויצא י״ז

א

ואחר ילדה בת (בראשית ל כא). בב"ר (פע"ב ו') (פרשה ע"ב סי' ו') תנינא כיצד, היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד זכר, הרי זו תפילת שוא, דבי ר' ינאי אמר ביושבת על המשבר תנינא הדא מתניתא, אמר ר' יודא בן פזי אף על המשבר יכול להשתנות וכו', איתביה ואחר ילדה בת, אמר להם עיקר ברייתה זכר היה, ומתפילתה של רחל שאמרה יוסיף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), נעשה נקבה. א"ר חנינא בן פזי האמהות נביאות היו וכו', א"ר חנינא נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו זכרים, תפקוד עוד זאת, עד כאן. והנה הקושיא דאתיביה והתירוץ הוא פליאה גדולה, ועיין ביפה תואר ובנזר הקודש ועיין בעטרת שלמה פרשה זו. וגם אני אענה חלקי, דהנה בגמרא מסכת ברכות (דף ס' ע"א) מה ואחר ילדה, לאחר שדנה לאה דין בעצמה וכו', עיין שם. והנה הקושיא של הגמרא מובן דמה הוא הלשון ואחר שאין זה לשון מקרא כלל, דהיה ראוי לומר ותלד עוד כמו שאמר בראשונים, ואנא ידענא דאחרונה היא, דעוד משמע עוד אחר הנאמר לעיל. ומה שתירצו בגמרא לאחר שדנה לאה וכו', תמוה מאד דהא לא נתפרש בקרא כלל אחר איזה דבר, ואיך נרמז כאן במלת אחר, אחר שדנה לאה וכו', לא בא הכתוב לסתום ולומר אחר, אלא אם פירש אחר איזה ענין, ובאמת הך שדנה לאה, לא מאחר נפקא רק משם דינה, וכמו שפירש רש"י בחומש (ד"ה דינה) שדנה לאה דין בעצמה, ובאמת היא ראיה, הלא כל השמות שקראה הכל בטעם נכון, ובודאי דגם זה כאחת מהן והבן, רק שלא פירשה הטעם, משום שהיה דבר סתר ולא יאמינו לה וזה ברור, אם כן הדרא קושיא מה ואחר, ובאמת רש"י בחומש לא כתב כלל הך דרשה דואחר, ואם כן קשה על הגמרא והיא פליאה נשגבה. אבל הנ"ל דהלא האר"י ז"ל כתב בעץ החיים שער הכללים פרק שלישי סוד גדול ונורא בזה הפסוק, וז"ל הצריך לענינינו: וז"א ואחר ילדה בת, כי הבת נולדה אחר הי"ב חודש ונשתהא שם י"ב חדשים, וזהו לשון ואחר מלשון ואחר עד עתה (בראשית לב ה), עד כאן עכ"ל היקר, והמשכיל יבין דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כיון שנעשה מזכר נקבה, היה צריך להיות י"ב חודש דוגמא דלעילא, ועל כן לא יתכן ענין כזה בבציר מי"ב חודש. וזה פירוש דברי הגמרא שהבליעו הסוד הזה במתק לשונם, וכתבו בלשון שאף הפשטנים יבינו פירושו, מה (דהיינו אחר שדנה כו'), אף שאין זה באמת תוכן כונתם, רק כפי הסוד כנודע דרך רז"ל בכל האגדות, וזה היא הפירוש האמיתי של מה ואחר, כמ"ש הפירוש של הקושיא. ועל זה משני לאחר שדנה לאה וכו' ונהפכה לנקבה, ולזה צריך י"ב חודש. והיינו ואחר, מלשון ואחר כמ"ש האר"י ז"ל, וזה ברור ואמת בס"ד. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, דמקשה על ר' יודא בן פזי דאמר אף בשעה שיושבת על המשבר, הלא כתיב ואחר וקשה כקושית הגמרא. ועל כרחך צריך לומר כתירץ הגמרא, אם כן ואחר היא מלה ואחר, אם כן על כל פנים אחר גמר הט' צריכה לזה ההיפך עוד ג' חדשים, ולא ברגע בעת שישבה על המשבר. ומשני אנא לא סבור דצריכה הכנה בבריאתה לזה כנ"ל, רק עיקר בריאתה זכר היה, ר"ל דכל תשלום יצירתה היה בזכרות וכרגע נהפכה, והא דקשה מה ואחר, אנא לא ס"ל דמתפלת לאה הוי, רק מתפילת רחל שאמרה יוסיף ה' לי בן אחר נעשה זה, והכי פירושו דקרא ואחר, ר"ל ואחר זה שאמרה רחל שתלד בן אחר, גרם שילדה לאה בת, והבן זה ואין פירושו דואחר כלל אחר איזה ענין דיקשה לן דלא בא הכתוב לסתום וכו'. ומיהו קשה לפי זה למה קראה דינה, לכך אמר ר' חנינא בן פזי האמהות נביאות היו וכו', אמר ר' חנינא נתכנסו האמהות ואמרו דיינו זכרים תפקוד עוד זאת, ר"ל שכולן נביאות היו כמו דאמר לעיל, וידעו מזה והסכימו ואף לאה בכללן, לכך הועיל תפילת רחל, דאם לא כן לא יתכן ליקח בתפילתה מה שכבר ניתן ללאה, אם כן קראה שפיר דינה שדנה לאה דין בעצמה, והוא פירוש אמיתי בס"ד. ואם יעבור המשכיל המודה על האמת על כל הפירושים שנאמר במדרש ההוא, יודה דהפירוש האמיתי כדברי, והאר"י ז"ל אמת ותורתו אמת.