ישמח משה, ויחי כ״ה

א

ויכל יעקב וגו' ויגוע ויאסף אל עמיו (בראשית מט לג). עיין רש"י (ד"ה ויגוע). ובגמרא פרק קמא דתענית (דף ה' ע"ב) דאיתא התם רב נחמן ור' יצחק הוי יתבי בסעודתא, א"ל וכו' נימא מר מילתא, א"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לשוט ויבא לידי סכנה, בתר דסעיד א"ל יעקב אבינו לא מת. נ"ל כי נודע מ"ש כי משה נקרא טוב (שמות ב ב), משום דאין לו חלק בעץ הדעת טוב ורע, משום דנשמתו היה בקנה המוציא קול. ועל פי זה יתבאר, כי אחר דאמר ליה אין משיחין וכו', אם כן מבואר דקנה לא עביד כלל לבלוע, אם כן קשה למה מת משה, דהלא המיתה בצדיקים אינו רק בעטיו של נחש. לזה אמר יעקב אבינו לא מת, וידוע מהזוהר (תיקו"ז יג כ"ט ע"א) דיעקב ומשה כחדא אזלין משה מלגו ויעקב מלבר, ר"ל דהם בבחינה אחת, ואם כן גם משה לא מת, וכן באמת אמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"א) משה לא מת כנ"ל. ועל פי זה יש לפרש המאמר במגילה (דף י"ג ע"ב) תנא כיון שנפל פור בחדש אדר שמח וכו', ולא היה יודע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד. והנה הקשו דהא מהמיתה היה יודע, רק דלא ידע מהלידה, ועל כרחך צריך לומר דהכי פירושו דלא ידע דהמיתה היה ביום הלידה, ואם כן קשה מאי נפקא מינה בזה. ועוד קשה הלא הוא לא הקפיד רק על החדש, ולא על היום. ועוד קשה מה בכך דנולד בז' באדר, כיון שמת גם כן בז', אחר אחרון אני בא, וראיה מיא"צ דמתענין משום דריע מזליה, אף אם אביו נולד בו ביום, ועיין ביערות דבש שהקשה גם כן זה. ועוד קשה מה שמהפך ומקדים המיתה להלידה. והנ"ל דאמרו רז"ל (ר"ה דף י"א.) הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. ונ"ל דהיינו להצדיקים המתים בעטיו של נחש, ולא להמתים מחמת חטאן או חטא של הדור, ואם כן מת לזמן הנקצב לו מעת הולדו, ובודאי נקצב במספר שנים מעת לעת דהוא מספר החשוב, על דרך משל מי שנותן מתנה, אין דרך שיתן מאה אדומים וכמה גדולים ואיזה טפלים, וזה לא יתכן רק לפורע חוב על פי חשבון שחייב לו, והבן. ואם כן המת על פי חטא דפחיתת ימיו הוא לפרעון, יתכן זה, ולא להמסתלק מן העולם משום עטיו של נחש בלא חטא כלל, והוא טעם נכון למילוי שנותיהם של צדיקים, דבלא זה קשה מה היא החשיבות של זה, והבן. והנה הזמן אשר מת בו איזה צדיק ובפרט ראש הדור ח"ו, ריע מזל. אך במשה דלא היה רק הסתלקות, אין זה ריע מזל, והראיה דלא היה רק הסתלקות, דהא מיתתו ודאי לא היה בעטיו של נחש כמ"ש לעיל, והנה אם היה מיתה, היה צריך לומר דהוא מחמת חטא, ואם כן לא יתכן שיהיה ביום שנולד, ובעל כרחך צריך לומר דהוא הנקצב לו מיום שנולד, רק שהיה הסתלקות, ואם כן אין זה רוע המזל מה שמשה נתעלה. והיינו ולא ידע וכו', ר"ל דהיה יום המיתה ביום הלידה דמזה מוכח דהוי הסתלקות, ולכך חשב דהוי מיתה ושמח, והבן זה.

ב

ושישו מעי שישו כי אחרי אמרי הטעם הנ"ל על אמרם יעקב אבינו לא מת, כי היה בסוד הגרגרת כמו משה דהא יעקב ומשה כחדא אזלין, מצאתי הדברים מפורשים בגלגולים פרק ב' בהג"ה שם, וראיתי שכיוונתי אל האמת בעזהי"ת. ומעתה יומתק מאד מה דאמר אין משיחין בסעודה שמא יקדים וכו', ובתר דסעיד אמר יעקב אבינו לא מת, דאמר זה לראיה שבקנה אינו נכנס שום מאכל, דלכך יעקב לא מת משום דלא נהנה מעץ הדעת, ואם כן יש חשש שלא יקדים ויבא לידי סכנה, דכיון שלא נברא לבלוע שום מאכל יחנק ח"ו, והבן.