ישמח משה, ויחי י׳

א

ואני בבואי מפדן וגו' (בראשית מח ז). עיין פירוש רש"י (ד"ה ואני). ועדיין אינו מיושב הסמוכות לנתינת הבכורה, וכבר כתבנו בזה, ועוד יש לישב בכמה פנים (א), על פי שכתב הרמב"ן הטעם של יעקב שלא הוליך את רחל למערה, כדי שלא יקבור שם שתי אחיות כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר, עכ"ל. והנה זה גרמה רחל שמסרה הסימנים ללאה, ועל כן ראוי שתיטול חלק בכורה, והבן. (ב), או יאמר על פי דברי הרמב"ן הנ"ל, כי הנה זה לא יתכן רק אם לא יצאו מכלל בני נח, דאם לא כן כשגיירן כקטן שנולד דמי ואין כאן שום אחיות, וכיון דלא יצאו מכלל בני נח אם כן פלגש אסור, ושפיר נטלה הבכורה מראובן בחללו יצועי אביו ונתינה ליוסף כנ"ל. (ג), עוד י"ל על פי דפריך בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קי"ט.) על הא דבנות צלפחד נטלו חלק בכורה של אביהם אמאי, ראוי היא, ומשני ארץ ישראל מוחזקת היא, עיין שם. והנה כזה היה קשה על חלק בכורה של יוסף, לזה אמר לו יעקב שכבר הורה הלכה למעשה דארץ ישראל מוחזקת היא וכבר זכה בה, דהא קבר את רחל בדרך במקום חדש שלא היה מיוחד לבית הקברות, ואם אינו שלו האיך אסרו בהנאה, אלא ודאי דשלו היא ויש לו חלק בבכורה כנ"ל, וכן כתב הפרשת דרכים בדרוש ג' לדרכו. ובזה מבואר (בראשית מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, דהיינו חלק בכורה שניטל מראובן כמבואר בדברי הימים (א' ה א), וקשה הא הוי ראוי, ולכך אמר אשר לקחתי מיד האמורי וגו', ואם כן מוחזקת היא כנ"ל. או יאמר שכם אחת רומז על לעתיד שיתחלק הארץ לי"ג חלקים, דהיינו חלק אחד לנשיא כמבואר בגמרא פרק יש נוחלין (ב"ב דף קכ"ב.), ורש"י (ד"ה לנשיא) פירש דנשיא היינו מלך המשיח. אבל לי נראה דיש לומר דנשיא היינו משיח בן יוסף, והבן. (ד), עוד י"ל על פי דמשמע משאילתות דר' אחאי ריש פרשה זו, שכתב כאן דיני מתנות, שמע מינה שקנינו של יעקב היה במתנת שכיב מרע, ולר' זירא אמר רב הוא דאורייתא, עיין שם. והנה יש לחזק זה על פי כי קנינים אחרים לא היה אפשר, ואיש כי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא וכו' (ויקרא כז יד), וכשם שאינו יכול להקדיש דבר שאין ברשותו, כך אינו יכול להקנות כדאיתא בתוספת ופוסקים. והנה בשכיב מרע הכל קונה לדעת הרמב"ם, עיין בחו"מ סי' ר"י סעיף א' שם, ויש אומרים דהא דמזכה לעובר וכו'. והנה מבואר בסי' ר"נ כי במתנת שכיב מרע במקצת אין לו דין מתנת שכיב מרע, רק במצוה מחמת מיתה אף שאינו מצוה רק שמתאונן וכו', עיין שם בסי' הנ"ל סעיף א', וסעיף ד', וסעיף זיי"ן. והנה יעקב חלק כבוד ליוסף שהיה מלך להזכירו בלבד בצואה ראשונה, וגם לא רצה להזכיר מיתתו בפירוש, שלא לעבור על אמרם (ברכות י"ט ע"א) לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, לכך אמר רק ברמז ואני בבואי מפדן, שמרמז על מיתתו כפירוש רש"י (ד"ה ואני), וגם נרמז בזה מה שאינו מזכיר המיתה בפירוש בשעת הסכנה, כי רחל מתה מדברי יעקב שאמר עם אשר תמצא וגו' (בראשית לא לב-לד), והוא לא כיון לקללה, וגם אמר עם אשר תמצא וגו', ולבן לא מצא (בראשית לא לד), אם כן לא היה רק פתיחת פה בעלמא ובמקום סכנה, כמבואר באו"ח סי' רי"ט סעיף ז' דעת הרמב"ן ופרשת דרכים דכל הדרכים בחזקת סכנה. ולפי זה עלי כמו על ידי, ולשני הרמזים הנ"ל נתכוין, והוא פלא בס"ד. (עוד ביאור נחמד על הסמיכות הנ"ל, יבואר לקמן בדברינו בפסוק (בראשית מט א) ויקרא יעקב וגו' ויאמר האספו ואגידה לכם וכו', ועיין שם).