ישמח משה, ואתחנן י״ג

א

המדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה לא תעבור את הירדן (דברים ג כז), אמר משה יחי ראובן ואל ימות (דברים לג ו). על פי המבואר בחלומו של יוסף, דאיתא דאמרו השבטים דמהירח הוא דבר בטל, עיין ברש"י בנימוקי החומש (בראשית לז י, ד"ה הבוא). ועיין בב"ר פרשה פ"ד סי' יו"ד (ב"ר פ"ד י') אמר ר' יצחק אמר יהושיע לשמש, לא כך ראה אבא בחלום השמש והירח משתחוים (בראשית לז ט), אף אתה דום מלפני, שנאמר (יהושע י יג) וידום השמש והירח עמד וכו'. נ"ל שכוונתו שאז נגמר קיום החלום שהשמש והירח נכנעו לו, והבן. ועיין בנזר הקודש שם לדרכו דהחלום השני על זרעו, עיין שם. ואם כן ליכא דבר בטל. והנה שם בבראשית רבה (ב"ר פ"ד) סימן ט"ו איתא אמר ראובן הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר ואחד עשר כוכבים כו'. מבואר שראובן היה תולה בקיום החלום, ועיין שם בנזר הקודש מה שפירש על פסוק (בראשית לז ל) והילד איננו ואני אנה אני בא. והנה אם הוי אמרינן דיש בו דברים בטילים, גם לראובן אין ראיה, אבל כיון דאין בו דבר בטל, וצריך לומר דעל ידי מלאך אין בו דבר בטל כמ"ש נזר הקודש שם סי' יו"ד, אם כן גם לראובן יש ראיה. וזה דברי המדרש דבשעה שאמר הקב"ה למשה לא תעבור וכו', (דברים ג כח) וצו את יהושיע כי הוא יעבור וגומר כמפרש בקרא, אם כן ידע דהעמדת החמה ולבנה יהיה על ידו של יהושיע, ואם כן יתקיים חלומו של יוסף לגמרי ואין בו דבר בטל, אם כן אמר יחי ראובן וכו', והבן.