ישמח משה, ואתחנן ה׳

א

ורש"י פירש בעת ההיא, לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג, דמיתי שמא הותר הנדר, ועיין בפרשת דרכים בדרך הקדש שהשאיר בצריך עיון איך באמת נכנס לארץ סיחון ועוג שהוא מכלל שבעה עממין. ואני תמה עליו, דודאי אינו מכלל ז' עממין, דאם לא כן איך שלח לו משה דברי שלום אעברה נא בארצך וכו' (במדבר כא כב) והבן. ומה שהביא ראיה מתרומות ומעשרות, אינו ראיה דיתקדש בקדושת הארץ כמבואר במסכת מגילה (י' ע"א) ובחולין (דף ז'.) בענין בית שאן, ובתוספת שם (ד"ה והתיר). אך דברי רש"י הנ"ל קשה להולמן לפי זה.

ב

והנ"ל לפרש, בהקדם בהפטרה דברו על לב (ישעיה מ ב-ג') וכו'. על פי הפרשת דרכים דרך הקדש דרוש חי"ת, דאם לא נחרב ירושלים, לא היה באים דור המדבר לעולם הבא, שעל ידי החורבן הוי כנפל ובנאו והותר השבועה, דכתיב (תהלים צה יא) אשר נשבעתי באפי אם יבואין אל מנוחתי. והיינו דברו על לב ירושלים, שלא ירע לה במה שנחרבה כי מלאה צבאה (ישעיה א') על ידי זה, ומפרש (ישעיה מ ג) קול קורא במדבר וכו', ר"ל שגם דור המדבר יבואו לארץ ישראל, והבן. ונקדים עוד מה שמבואר בפרשת דרכים, דפליגי הר"ן והרשב"א והריטב"א בנפל ובנאו, וסברת הר"ן כי היכא דדייקינן לביתך (נדרים מ"ו ע"א), להיתר לענין מכרו, הכי נמי ענין איסר בנפל ובנאו עיין שם, (ועיין לעיל פרשת פנחס ד"ה נתן תתן להם מבואר היטב), ונתבאר שם עוד בדרוש זיי"ן דעמון ומואב טהרו בסיחון מטעם דמכרו לו, ואם כן סברת משה היה כיון דדייקינן לביתך בהיתר, הכי נמי לאיסור, ואם כן אין תועלת לישראל במה שלא יכנס משה לארץ ויחרב המקדש, דאפילו נפל ובנאו אסור ליכנס בו ויש להתיר הנדר שעליו, והבן.