ישמח משה, ואתחנן ד׳

א

בעת ההוא (דברים ג כג). יל"ד מאי בעת ההוא. (ב), לאמר. (ג), (דברים ג כו) ויתעבר ה' בי. תיבת בי משולל הבנה. (ד), למענכם. (ה), ולא שמע אלי, הוא אך למותר. והנ"ל על פי שפרשתי (פסחים קי"ח.) קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, על פי הגמרא סוף מסכת קידושין (דף פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף, עד הרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי. והנה בקריעת ים סוף מה שנראה כבחור, היה עיקר משום המקטרג, כמו שפירש היערות דבש בפסוק (בראשית יח יד) היפלא מה' דבר, ועיין מה שפיר' עוד שם בפרשת וירא. וכן במזונות של אדם דייקא, קושייתו הוא משום הרעותי את מעשי, והבן.

ב

והנה המפרשים פירשו קשים מזונותיו וכו', על פי שפירשו כבקרת רועה עדרו, וכן פי' בפסוק (תהלים קיא ה) טרף נתן ליריאיו, על פי המשל של הזוהר ריש פרשת בא (זוהר ח"ב ל"ג ע"א) לענין איוב, דהוה ביומא דראש השנה לרעיא דבעא למיעבר עאנא בחד נהרא, אי עסק בי ההוא שטן ולא קטרג עלייהו דישראל, וברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוהר ח"ג) דף רי"ח ע"א לרעיא דאתא זאב למטרף עאנא ולמיבד ליה, ההוא רעיא יהיב ליה אמרא תקופא וברעו לשלטאה על ההוא רעיא, בשעתא דאשתדל זאב בההוא אמרא, ברח רעיא עם עאנא ולבתר תב לאמרא ומשיזיב ליה מזאב. הכי עביד קוב"ה עם דרא, יהיב קוב"ה לצדיק ברשו מקטרגא לשזבא לדרא בגיניה, עיין שם. רק הוא בהורדת השפע כשבא השטן לקטרג נותן לו הכבש המיוחד, ובתוך כך זן עולמו. וז"ש (ברכות י"ז ע"ב) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני ד"י לו בקב חרובין, עד כאן דבריהם. ונקדים עוד דהמפרשים כתבו דתפלת משה היה בעת שהיה ענין בלעם אחר כבישת ארץ סיחון ועוג, כמבואר ברש"י על בעת ההוא (ד"ה בעת), ובפרשת בלק בפסוק (במדבר כב ב) וירא בלק וגו' (ד"ה וירא). ונקדים מה שפירשתי על פסוק (ישעיה נז א) הצדיק אבד וגומר. וכן בפסוק פקודי המשכן משכן (שמות לח כא), דעדיין המשכן קיים כיון שישראל קיימין בסיבתו, ואין זה אבידה כיון שיוצא ממנו דבר טוב. והנה לפי זה כוונות משה לא היה שיתקבל תפילתו, רק שלא יתקבל ויהיה מדת הדין מתוח עליו והמקטרג יריב בו, וביני וביני לא יכעוס על ישראל, והיא צדקה גדולה כמו שאמרו רז"ל (ברכות ז'.) דעו כמה צדקות עשיתי שלא כעסתי בימי בלעם הרשע וכו'. ואם כן לפי זה התפילה הזאת עשתה פירות במה שלא נתקבלה על כניסת הארץ, יותר מאם נתקבלה, דהוא סיבת קיום כל ישראל. והיינו ואתחנן וכו' בעת ההוא לאמר, ר"ל שהתפלה היה בעת ההוא רק לאמר ולא שתתקבל, ומבאר סדר התפילה ולזה אמר ויתעבר ה' בי דייקא למענכם והבן, ולא שמע אלי ר"ל מה שנוגע אלי, אבל עשתה פירות בתכלית יותר גדול. וזה השיב לו יתברך (דברים ג כו) רב לך, שהרבה יותר מזה שהתפללת פעלת בתפלתך זאת, (דעל פירוש רש"י [ד"ה רב] הרבה מזה שמור לך כו', קשה מאי אשמועינן בזה, ודאי שכרו של משה יותר מזכיה זו שיכנס לארץ דהפחותין שבישראל זכו לה. ולפי מ"ש אתי שפיר מאד). רק שאתה תרבה לדבר עוד בדבר הזה, ר"ל אחר שכבר פעלת בענין בלעם, תתפלל באמת עבורך, לכך אמר אל תוסיף לדבר אלי וכו', כי הוא עצה עמוקה שיקבר משה בכאן, כמבואר בדברי רז"ל (סוטה י"ד ע"א) לכפר על מעשה הפעור, והוא נצמח על ידי עצת בלעם מאחר שראה שלא יוכל לקלל, והוא נצמח על ידי תפילות משה, ואם כן ראוי שיכפר הוא שיגמר המצוה בשלימות שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (תנחומא עקב סי' ו'), ובאמת כונת משה היה בעת ההוא לאמר, ואחר שיעבור הענין ההוא יתפלל עוד שיפעול את שלו, כי לא ידע בענין הבחירה שיחטאו על דבר פעור. וזה אמרו יתברך רב לך כמ"ש, רק בתנאי אל תוסיף דבר כדי שתכפר על אותו עון, דאם לא כן כמעט שיצא שכרו בהפסידו, והבן זה שמסיים (דברים ג כט) ונשב בגיא מול בית פעור, והבן כי אין זה רק לסימן דהא אסור לומר שמור לי בצד עבודה זרה פלונית, ועיין רש"י (ד"ה ונשב) ועתה ישראל וכו' (דברים ד א).