ישמח משה, בשלח מ״א

א

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה לא). נ"ל על פי דאיתא במדרש (ויק"ר ל"א ט') (הובא בחן טוב פרשת בהעלותך), כיון שהשמש באה בכל יום לפני השי"ת להשתחוות לו וליטול רשות, אזי כשבאה לפניו ית' אור חשך בעריפיה מפני אורו כביכול, עיין שם. ונ"ל שמתבטלה במציאות כנר בפני האבוקה, כי לפניו הכל כלא, רק השי"ת זורק חצי השפעתו, והיינו דכתיב (חבקוק ג יא) לאור חציך יתהלכו, עד כאן. והיינו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, והנה אוהבי השי"ת על ידי דבקות הנפלא הם קרובים להתבטל במציאות, רק השי"ת משפיע להם שפע חיות, והוא כצאת השמש בגבורתו, ר"ל בגבורתו של השי"ת והבן. וכמו כן יתפרש (תהלים ע"ב (עב) ב') יראוך עם שמש, והיינו דכתיב (יחזקאל א' (יד) י"ד) והחיות רצוא ושוב, ר"ל שהחיות רץ למקומו למקור החיות האמיתי בעת דבקותו, רק ושוב מחדש, והבן. ועל פי זה יתפרש אלקים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה (תהלים פ' כ). ביאורו אלקים, ר"ל שהוא בעל הכחות, צבאות ר"ל לצבאי צבאות שברא, בעת שנפסקו כחתם מחדשם בטובו, השיבנו ר"ל ככלות כחנו השיבנו לקדמותנו, והאר פניך ונושעה דייקא, ולא שיהיה העדר מחמת הארת הפנים, והבן. ועל דרך זה פירשתי בברכת מגן אבות מחיה מתים במאמרו. דנ"ל לפי המובן לי שאם היה יודע האדם בחינת הצדיק על בוריה ממש, היתה יצאה נשמתו בשעה שמזכיר שם השי"ת מפני פחד ה' ומהדר גאונו, הא כיצד, לפי שהיה מפחד להזכיר שם הצדיק אם לא אחר קדושה וטהרה, ומינה הוי דן קל וחומר אם בבשר ודם כך, שמו ית' על אחת כמה וכמה. ושמא תאמר לפי זה קשה באמת על הצדיקים בעצמם שהם יודעים בחינת הצדיקים, ואיך יוכלו לחיות אחר הזכרת שמו יתברך. הא לא קשיא, דבאמת הם מוסרים נפשם בקדושת שמו, אך כיון שמזכירין שמו ית' בקדושה ובטהרה, והוא מקור החיות כאמור (נחמיה ט ו) ואתה מחיה את כולם, ואם כן נתחדש להם חיות מאותו השם עצמו שמזכירין, והבן. והיינו מחיה מתים במאמרו, ר"ל אותן שהם מתים במאמרו כשאומרים שמו מפני פחדו ומהדר גאונו, הוא מחיה אותן לפי שהוא מקור החיות כנ"ל. וז"ש בפרשת בחקותי (ויקרא כו י) וישן מפני חדש תוציאו, כלומר שתוציאו החיות הישן, כדי שתשיגו החדש, ובודאי החדש חשוב יותר, ועל כן נקרא הצדיקים הולכים, והבן.