ישמח משה, בשלח ל״ד

א

ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב (שמות יז יג). נ"ל על פי מ"ש זקני מהרש"א ז"ל בפרק קמא דמגילה (דף י"א ע"א) ובפרק קמא דב"ק (דף ג' ע"ב) אהא דאמר רב מבעה זה אדם, ושמואל אמר מבעה זה שן, דזה רומז על עשו שנאמר בו (בראשית כז מ) על חרבך תחיה, ועל זה רומז בדניאל (ז ז) במראה חיה הרביעית אכלה ומדקה ושארה ברגליו רפסה, דהיינו שתהיה כחה על כל העכו"ם לאכול ולכלות בשיניה, אך לגבי ישראל שהיא נקראת שארית, לא תהיה כחה לכלותם בשיניה בכח טומאה שלה ממקום שאינה מעלה גרה, אלא שיהיה כחה של ישראל ברגלה רפסה, ממקום שיש לה סימן טהרה שהיא מפרסת פרסה, ועל זה נאמר (תהלים קכד ב-ו) בקום עלינו אדם וגו', ודרשו (מגילה י"א ע"א) זה אדום, ומסיים (תהלים קכד ו) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם, דהיינו שלא ניתן כחה על ישראל לאכול בשיניו מקום טומאה, עד כאן דבריו וש"י. ולדעתי כי יהושע פעל זה שהחליש הכח שהיה לו בפה, וזה אמרו ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, היינו הפה של החרב, (ופי חרב, היינו כמו פי הארץ, פי הבאר, אבות פ"ה מ"ו). והנה להסביר גוף הדבר שאין להם כח על ישראל, רק ברגל שיש בו סימן טהרה, נ"ל דר"ל על פי שאמרו (מדרש שוחר טוב תהלים פ' (שוח"ט מזמור פ')) למה נקרא שמו חזיר (תהלים פ יד), מה חזיר היער פושט טלפיו וכו'. והנה זה שומה מאת ה' שאין להם העזה להרע לישראל, רק במקום שיש להם התנצלות וחלקו מחמאות פיהם להראות סימני טהרה, אף כי באמת טמא יקרא, מכל מקום אין להם כח להזיק כל כך עד שלא יהיה להם אמתלא. אבל אם ח"ו היו מזיקין בסימן טומאה, דהיינו שהיה להם העזה ח"ו להזיק בלי אמתלא, היה ח"ו כליה כי מי יאמר להם מה תעשה, וזה נכון ואמת בס"ד.