ישמח משה, בשלח ל״ג

א

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וגו' (שמות יז ט). עיין ביערות דבש (חלק ב' דף ט"ו ע"א וע"ב), מ"ש הטעם על מה שאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. ואף אני אענה חלקי, על פי דאיתא הטעם בספר קדושת לוי על מה שאנו קורין בפורים מגילת אסתר, ואין קורין בחנוכה מגילת חשמונאים. דהנה באורייתא ברא קב"ה עלמא (זוהר ח"א ה' ע"א), וכל האותיות קיימין בכל העולמות והם סיבת הקיום, וכמו שפירש הבעש"ט לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קיט פט). ולי נראה דזה הוא ביאור הכתוב (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויהי, דהיינו שכל העולמות נבראו במאמרו, ושמא תאמר דהמאמר לא היה רק בעת הבריאה, לזה אמר הוא ציוה ויעמוד, דהיינו שהמאמר שבו נברא הוא יעמוד לעד, כי הוא סיבת הקיום כנ"ל. ונחזור לענינינו דעל כן כשישראל עושים רצונו, יושפע שפע רב וחדוה ודיצה בכל העולמות, ועל כן כל העולמות מחויבין לעשות צורכי ישראל, והנה על ידי כן נברא העולם, שיהיו כל העולמות עושין צורכי ישראל בלי שום פעולה גשמית, רק אחר החטא הקדום נאמר (בראשית ג יט) בזעת אפך וגו', נגזר שצריך לעשות פעולה גשמית. והנה התורה קדמה לעולם, על כן שורת התורה היא שלא יצטרך לשום פעולה גשמית. והנה מגילה מכלל הכתובים ומכ"ד ספרי הקדש היא והוא התורה, על כן הנעשה בלי פעולה גשמית, יש בה מגילה כי היא משורת התורה, מה שאין כן בחנוכה שהיו בה פעולה גשמית שהיה בה מלחמה, על כן אין בה מגילה, עד כאן דבריו בשינוי הלשון ובתוספת נופך. והנה כבר כתבתי (בפסוק (דברים כה יט) מחה תמחה) הענין שהיו צריך אז למלחמה, על פי המדרש (שמו"ר כ"ו ב') אתם אמרתם היש ה' בקרבינו וכו' (שמות יז ז). וגם בהקדים על מה שאמרתי לפרש קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא (סנהדרין פ"ב ע"ב), דר"ל מחמת שמשה היו עצם התורה, אין לו לעשות המעשה ההיא עיין שם (בפרשת בלק). לכך כל הדברים שהיו על ידי משה, היו בלי פעולה גשמית ונגלה לעין כל, כמו שנאמר (דברים לד יב) לכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ואם כן שהיה צריך אז למלחמה על ידי שאמרו ישראל היש ה' בקרבינו, הוכרח להיות על ידי יהושע ולא על ידי משה שהוא עצמית התורה כנ"ל.