ישמח משה, בשלח כ׳

א

אשירה לה' כי גאה גאה (שמות טו א). יתבאר על פי אמרם ז"ל (מגילה דף י"ד.) אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ, והא דאמרו בימי משה, התם הוי משה וכל ישראל ושכינה עמהם. ונ"ל ביאורו על פי מ"ש בשבט מישראל (בסימן צ"ז) על המדרש (שמו"ר כ"א ה') והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י), זה שר של מצרים, זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב יד) יונתי בחוגי הסלע וגו' השמיעני את קולך, שהקב"ה מתאוה לתפילתן. להבין המשך הדברים על פי מ"ש השל"ה אמה שאמרה רחל הבה לי בנים (בראשית ל א), לפי שחשבה שהשי"ת מונע ממנה פרי בטן מחמת שמתאוה לתפילתו של יעקב, כאמרם ז"ל (יבמות ס"ד ע"א) למה נעשו אמותיהן של ישראל עקרות, מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. ועל זה השיב יעקב שזה היא בארץ ישראל שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו, אבל בחוץ לארץ הניתן תחת שרי מעלה, אין הקב"ה מייסר את הצדיק מפני שחושק לתפילתו, כי אולי יפסיקהו עוברי דרכים הם שרים החיצונים. וז"ש (בראשית ל ב) התחת אלקים אנכי, פירוש וכי אני בארץ ישראל שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו וכו'. וז"ש והנה מצרים היינו שרו של מצרים נסע אחריהם, שהפילו ה' לארץ והוסר ממשלתו, אז השמעוני את קולך, עד כאן דבריו. והיינו שאז יאמרו שירה בחוץ לארץ, כי שירה היא דבר יקר והבן. וידוע תוקף מרכבה טמאה סוס, ובפרט מצרים דנאמר (דברים יז טז) ולא ישוב העם מצרימה למען הרבות סוס והבן, ונאמר (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה, ומבואר במדרש (שמו"ר כ"ג י"ד) כי השר היה נדמה לפרעה כמין סוסים, עיין ביערות דבש (חלק א' דף ט"ו ע"א). והיינו אשירה לה' אף שהוא בחוץ לארץ כי גאה גאה, כתרגומו דהיינו שהשפיל הסט"א כי שר של מצרים רהב שמו (עיין ב"ר פפ"ט ג'), סוס ורוכבו דייקא רמה בים, ואם כן השי"ת הוא המנהיג לכך אשירה, והבן.