ישמח משה, בהר ה׳

א

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ (ויקרא כה כד). על פי מה דאיתא באור החיים על הא דאיתא (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והיינו ליקוטי הניצוצות. והנה אם לא חטאו ולא היו גולין, האיך היו מלקטים הניצוצות. רק הענין הוא, דאם לא היו חוטאים היה כח נפשם בריא אולם, והיה בכחם למשוך דרך ארצם הכולל כל העולם, וכל העולם יונק ממנה כל ירך וכל נתח טוב, רק כיון שהוחלש כחם ואין לאל ידם למשוך מרחוק, על כן הוצרכו לגלות למקום הניצוצות וללקטן, עד כאן. ואם כן אם זכו היה מתפרש הפסוק ובכל ארץ אחוזתכם, דהיינו כמשמעו בכל ארץ ישראל גאולה תתנו לארץ, דהיינו לעולם שארץ ישראל הוא הכולל, ומכל מקום יתנו גאולה לענפים, עד שמכל ארץ ישראל יוכלו ליתן גאולה לכל העולם. ומ"ש גאולה תתנו לארץ, שכל דבר שאינו על קוטב נקודת בריאתה, הרי היא גולה ממקומה ומדריגתה, כמו שכתב הרמב"ם בשיתוף שם מקום, כמו מחלוקת בקומה עומדת (שבת ט"ז ע"ב), וכמו הנה מקום אתי (שמות לג כא), וברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג יב), והבן. והנה השבה אל קוטבה, הוא הגאולה. והנה מבואר במדרש שמואל (אבות פ"ו מי"א) כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו', ואומר (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד, עיין שם מ"ש. ועל הנקודה זו נקרא ארץ קנין כמבואר שם במשנה (אבות פ"ו מ"י), מלאה הארץ קניניך (תהלים קד כד), ר"ל כמו קנין דלא שדי אינש זוזי בכדי (כתובות ל"ו ע"ב), והוא ודאי לאיזה תכלית, והבן. והיינו גאולה תתנו לארץ דייקא כנ"ל.