ישמח משה, בא כ״א

א

והיה לך לאות על ידך וגו' (שמות יג ט), ושמרת את החקה הזאת וגו' (שמות יג י). והוא תמוה. והרשב"ם פירש את החקה הזאת של פסח. והוא דוחק דמשמעו דקאי אדסלק מיניה, ועיין בתרגום יונתן מה שפירש. וידוע מה שאמרו רז"ל (ירושלמי (ברכות) פרק היה קורא מ"ג) דר"י הוי עלול לנזילות, ולא הוי מנח תפילין רק מפסח לפסח משום דכתיב ושמרת את החקה וגו'. ואף אני אענה חלקי, על פי מ"ש הרב מבארדוטשוב הטעם שאנו קורין חג הפסח, ובתורה הק' נאמר חג המצות. ותורף דבריו על פי דברי הגמרא (ברכות דף ו' ע"א) תפילין של הקב"ה מאי כתיב בהו, מי כעמך ישראל גוי אחד (דברי הימים א' יז כא), פירוש דהקב"ה משבח לישראל וישראל משבחי למרייהו. והנה השם פסח מורה על שפסח על בתי בני ישראל (שמות יב כז), והוא שבח של המקום. ומצות מורה על שלא התמהמהו (שמות יב לט), והוא שבח לישראל. ועל כן בתורה הק' כתיב חג המצות שבח של ישראל, ואנו אומרים חג הפסח שבח של הקב"ה, עד כאן דבריו ודפח"ח. והא היכי רמיזי באורייתא שנקרא אנן חג הפסח. ונראה דכאן הוא הרמז שאמר הפסוק והיה לך לאות וגו', דלך מיותר, רק דלך דייקא כי בחזק יד וגו' דהיינו שבחא דקב"ה, ולא כמו תפילין דמרי עלמא דמשבח בשבחייהו, דישראל כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ע"א). ויתכן לומר גם כן דהכי פירושו לך לאות וגו', לך דייקא כי בחזק יד דהיינו שבחא דקב"ה, אבל תפילין דמרי עלמא הוא שבחייהו דישראל, לזה אמר ושמרת את החקה הזאת, ר"ל של תפילין דאנו אומרים שבחו והוא אומר שבחינו, למועדה מימים ימימה, דהיינו לחג הפסח בכל שנה, דהיינו אף שהוא יתברך שמו קורא אותו חג המצות, אנן נקרא אותו חג הפסח כנ"ל, והוא נכון מאד בס"ד. הג"ה אמר המסדר, כיון בזה לדעת הגאון מהר"ל בן חביב בתשובה סימן ח"י, עיין שם שכן כתב להדיא. ועל פי זה נ"ל לפרש (אסתר ח טז) ליהודים היתה אורה, ודרשו רז"ל (מגילה ט"ז ע"ב) זו תורה, וששון ושמחה ויקר, ודרשו ויקר אלו תפילין. נ"ל דבכל שנה הוא שמחה למטה ושמחה למעלה, למטה בחסד השי"ת שבחא דקב"ה, ולמעלה בשבחייהו דישראל שקבלו את התורה מרצונם. והיינו (אסתר ח טו) מרדכי יצא וגו' דהוא גדולת ישראל, ליהודים היתה אורה זו תורה, שקבלו התורה מרצונם, על כן ושמחה למעלה וששון למטה, ויקר אנו תפילין ממש למעלה בשבחיהו ולמטה בשבחא דקב"ה. ועל פי זה ישבתי גם כן קושית התוספת (מגילה דף ז' ע"א [ד"ה לכולהו]) שכבר ישבתי בכמה אופנים, דהקשו על הא דאמר רבא לכלהו אית להו פירכא, הא רבא הוא דדריש קיימו מה שקבלו כבר (שבת פ"ח ע"א). ולפי זה אתי שפיר דבאמת ליכא למימר דמורה רק קיימו מה שקבלו כבר, דהא כבר ידעינן מליהודים היתה אורה, וגם כן לא יתכן לומר דפירושו רק קיימו למעלה על קבלת הפורים למטה, וכי שלוח מנות הוא למעלה, ואי הסכמה, פשיטא בכל הדברים כתיב (תהלים נז ג) לאל גומר עלי (עיין ירושלמי כתובות פ"א ה"ב), וכתיב (דברים יז יא) ולא תסור. רק דפירושו דקיימו למעלה מה שקבלו למטה, נ"ל דהשמחה שנתקיים למעלה לנצח, הוא מה שקבלו למטה, דהיינו קבלת התורה שבחייהו דישראל, וממילא מוכח גם כן דקיימו מה שקבלו כבר, ואם כן דא ודא אחת היא. והא דאצטריך ליהודים היתה אורה, משום דאי לא הא הוה אמינא דקרא דקיימו וקבלו, מורה רק קיימו מה שקבלו כבר כנ"ל, והא דלא נקט רבא קרא דליהודים וגו', הוא משום דהאי קרא קיימו וקבלו קרוב יותר לפשוט, כמו שפירש רש"י בכמה מקומות, ודוק כי נכון הוא בס"ד.