יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון י״ב

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

לה

לו

לז

לח

לט

מ

מא

מב

מג

מד

מה

מו

מז

מח

אשרי אדם עוז לו ותושיה מתגלה חידוש אוריתא אליבא דאמת ואשרי מי שעמלו בתורה ומיגע את עצמו לחדש איזה דבר חידוש בתורה הקדושה לפי האמת שבחידוש זה בורא שמים החדשים וארץ החדשה כמבואר בזה"ק הנה זה בא למעלה בשער הניצוץ בסדר הלימוד ומה גם בשבת קודש יום שיש בו מוסף תקונים גדולים בעולמות העליונים מחידושו יותר ויותר ועושין כבוד גדול לאביו בג"ע בשביל זה כמבואר בזה"ק פ' שלח דף קע"ג ע"א וז"ל ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא ונשמתין דצדיקיא (פ' נשמות המתים שהן בג"ע) סלקין לעילא כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אנון דשארו עליהו ונשמתין נחתין אנון נשמתין דצדיקיא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו סלקי וקיימא בדיוקנא קמי מלכא קדישא קב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוי לכו בההוא עלמא באוריתא. זכאה איהו מאן דחדושי דאוריתא אמרת קמי'. ובודאי הקב"ה אינו בא בטרוניא עם בריותיו לחדש דווקא חידוש נפלא מאוד אלא לפי שכלו יהולל איש איש אל משא שכלו ורוח מבינתו יטוף הן לברר איזה דינא דגמרא לפי האמת ע"פ פי' תוספות ומפרש או לחדש פי' אמתי בפסוק של תורה נביאים וכתובים. גם נראה לי ברור אם חושב אדם איזה שער ביום שבת קדש לחדש בשכלו איזה הנהגה טובה בעבודת יוצרנו ובוראינו ית"ש ויתעלה שיתנהג בהנהגה ישרה זו כל ימי השבוע ולתת בהנהגה זו נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש הן בהנהגת טהרת המחשבה הן בהנהגת הדבור למעט בכל יכולתו הן בהנהגות התמדת למודו יותר מימים שחלפו ועברו הן בהנהגות כוונת התפלה או בברכת הנהנין וכיוצא אף בהנהגת אכילה ומשתה גם במו"מ או ביגיע כפיו שלו לעסוק בה באמונת לב על צד ההיתר זה ברור שמלאכת מחשבת ישרה כתורה יחשב והבורא ית"ש ויתעלה ישתעשע בחידוש זה בפמליא שלו גם יתעטר הוא ית"ש וכל פמליא שלו וכל נשמות הצדיקים שבג"ע כמבואר בז"הק הנ"ל וחשב עם קונהו כאלו חידש סתרי תורה ע"ד האמת. וכי יפלא ממך דבר למשפט לשון חכמים מרבה שבתות והמחדש בטוב שכלו בתורה דוקא שהרי אמור בלשון הז"הק הנ"ל קב"ה שאיל לכלהו מאי חידושא היו לכו בההוא עלמא באוריתא הרי אין בכלל אלא מה שפרט דוקא בתורה אבל מחשבה מכשרת מעשיו אינם אלא ביראת ה' ואינו למד מענינו. תשובתו הרמתה כי כל עיקר ושורש יסוד עסקינו בתורה הקדושה הוא רק להבין ולהשכיל השגת יראת ה' ב"ה וב"ש על אמתותו. כמאמר החכם מכל אדם (משלי ב') כי אם לבינה תקרא וגו' היא למוד התורה הקדושה וכתיב בתרי' אז תבין יראת ה' וגו' וגם התורה בעצמה נקראת יראת ה' כמבואר בזהר הקדוש פרשת קדושים. וזה מבואר ג"כ במפרש על הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב וז"ל הרמב"ם שם האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא. עכ"ל. וכתב המפרש וז"ל בקיצור נמרץ שלא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדריגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחיה לאהבה את ה' כו' מצאנו בתורה שני כתובים האחד מורה שהיראה כו' והאחד מורה שלא נצטוינו בכל המצות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצונו ה' לעשות כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו כו'. עכ"ל. נמצא אם חידש אדם בשבת קדש איזה הנהגה טובה אין לך חדושי תורה גדול מזה. ודי בהערה זאת אחיי ורעיי אהובי נפשי:

מט

תפלת מנחה. פסוק ואני תפלתי
כתב אבודרה"ם לומר אותו שני פעמים דהיינו פעם אחד יאמר עם הצבור ופעם ב' יאמר כשפותחין הארון להוצאת ס"ת. וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים באמירת פסוק זה מנחה דשבת מבואר בזה"ק פ' תרומה ד' קנ"ו ע"א ובאדרא נשא ד' קכ"ט ע"א גם בכתבי האריז"ל כתב בפסוק זה כונות עצומות ונוראות לכן יזהר האדם לומר פסוק ה בכוונה עצומה. וראוי לחשוב בתיבות לך ה' עת רצון איזה תפלה במחשבתו ממגמתו בעבודת הבורא ית"ש:

נ

תפלת העמידה אתה אחד ושמך אחד
תיבות אלו לא יחטוף אותם האדם מן השפה ולחוץ ח"ו רק ישים בדעתו אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד (יקדישו את שמך) כתב האריז"ל שצריך האדם לכוין במחשבתו מסירת נפש על קדושת השם ויזהר האדם מאוד בזה:

נא

צדקתך כתב הטור סי' רצ"ב והובא ג"כ באבודרה"ם וז"ל שאין לומר צדקתך על הסדר שנהגו לאומרם כי אומרים שלא על הסדר כי בתהלים צדקתך כהררי אל הוא בסי' ל"ו וצדקתך אלהים עד כו' היא בסי' ע"א וצדקתך צדק לעולם הוא באלפא ביתא דאשרי תמימי דרך לכן מנהג צרפת לאומרם על סדר הכתובים ונכון הוא עכ"ל. וכן הוא בזה"ק פ' תרומה דף קנ"ו ע"א ובכתבי האריז"ל והוא ע"פ סוד. עלינו לשבח כו':

נב

סעודה שלשית
מה מאוד גדלה מעלת המקיים שלש סעודות בשבת קודש והפליגו רז"ל בגמרא הקדושה ובזה"ק בשכר המקיים שלש סעודות בשבת ולהיפוך גודל העונ' ר"ל למי שאינו מקיים. והמאמרי' ידועים לכל וע"כ צריך האדם לזהר בו מאוד לאכול סעודה שלישית בשבת כל ימיו הן בקיץ הן בחורף כי בעו"ה ראיתי רבים אינם נזהרים בה בימות החורף. וגם על הנשים החיוב של שלש סעודות כמו על האנשים ויש להבינם גודל שכרה וחומר ענשה ר"ל כדי לזכותם ג"כ במצוה זו. וגם ראוי לאדם לקיים סעודה זו השלישית דוקא אחר תפלת המנחה אף בשבת שאחריה י"ע כן מבואר באבודרה"ם. ואף בסעודה זו הג' ראוי לאדם להזהר מאכילה מרובה וגסה כדי שישאר מקום פנוי לסעודה ד' שהיא סעודת מלוה מלכה וגם שלא יהיו אבריו כבדים עליו ולא יוכל לכוין דעתו בתפלת ערבית: