יסוד ושורש העבודה, ה; שער הקרבן י׳

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

לה

לו

לז

לח

לט

עלינו לשבח הוא שבח גדול שתיקן יהושע כשהכניס את ישראל לארץ ושבח זה הוא ג"כ מעיקר תקוני התפלה ומי שעינים להם ולו יראו בכתבי האריז"ל יראה גודל תקונה בעולמות העליונים ודרך כלל מבואר שע"י שבח זה אנו משברים הקליפות ומכניעים אותם שלא יתאחזו בשפע היורד מעולמות העליונים הקדושים בכח תפלתינו שהתפללנו מהתחלת התפלה עד עתה. ועיקר התיקון הוא ע"י הזכרותינו בשבח זה שבח האל ית"ש ויתעלה זכרו לעד וגנות ובזיון של הקליפות. בזה נתגדל ונתקדש ונתרומם שמו הגדול של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בכל העולמות כולם והקליפות נשברים ונכנעים מאוד ומאוד עד נקבי דתהום רבה אך לאו כל מוחא סביל דא לכוין כוונת האריז"ל ועכ"פ החיוב על כל איש הישראלי שיתן שבח זה ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על שמלמ"ה הקב"ה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים קדשנו במצותיו הקדושים לעבדו באמת ובלב תמים ולהשיג מתורתו הקדושה יחודו ואחדותו וגדולתו ורוממותו בבריאת העולמות העליונים עד אין קץ ומספר ותכלית ובכל הנהגת הבריאה והשבח יהיה בלב שמח על כל הטוב ההוא בשמחה רבה ועצומה עד קצה תכלית השמחה שאין ביכולת הטבע של אדם ילוד אשה לשמוח בלבו שמחה עצומה יותר אף על רוב הטובה הגדולה שאין כמוהו בכל העולם למן היום הוסדה ועד עתה ואזי ע"י הודאה עצומה בודאי נתגדל ונתקדש שמו הגדול ית"ש ויתעלה בכל העולמות כלם והקליפות נשברים ונכנעים עד התהום ועושה התיקון הזה בשלימות אף שלא השיג כלל כוונת האריז"ל ודי בהערה זו. ויתחיל עלינו לשבח לאדון הכל ויחשוב בשמחה עצומה מאוד בזה"ל ממש. עלינו מוטל וחיוב לשבח לאדון הכל. וגם עלינו מוטל וחיוב לתת גדולה ליוצר בראשית על שלא עשנו כעובדי גלולים ולא שמנו כמשפחות האדמה ושלא שם חלקנו כהם וגורלינו ככל המונם. וכל ד' ד' תיבות הנ"ל דהיינו שלא עשנו כעובדי גלולים ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם. כ"א הם תקון בפ"ע להמעיין בכתבי האריז"ל. ויכוין לבזות ולהשפיל הקליפות בזה. ואנחנו כורעים צריך כריעה גדולה בברכיו. (ומשתחוים ומודים) צריך ג"כ השתחויה גדולה ועיין בסדורים ג"כ מענין הכריעה. ויכניס שמחה עצומה בלבו באמירת התיבות האלו שמח מאוד שזכינו לכ"ז. וכשיזקוף יאמר ג"כ בשמחה עצומה מאוד ומאוד (לפני ממ"ה הקב"ה). וראוי לקבל עליו תיכף מסירת נפש בציור איזה מיתה מרוב השמחה והחדוה שיבער בלבו על זכיה זו ובודאי יעשה בזה נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ יחשוב במחשבתו שמחה עצומה מאוד האמת יותר פנימית שברא עולמות לאין קץ ותכלית ולא שמים וארץ בלבד. ובאמת ע"פ כתבי האריז"ל מרמז על עולמות העליונים הקדושים מאוד. (הוא אלהינו) אין עוד אמת מלכנו אפס זולתו. כל זה יאמר בשמחה עצומה עד מאוד ובכל עוצם כחו ובפרישות ידים למעלה ויתאמת בלבו האמנה עצומה וחלוטה שרק הוא ית"ש ויתעלה אלהינו אין עוד אחר. ומובטח אני בזה אתם אחיי ורעי ידידי השם ואהובי נפשי במי שאמר שבח זה בשמחה עצומה עד למאוד עד קצה תכלית השמחה וגודל ההתלהבות בודאי מגודל השמחה וההתלהבות יקבל עליו מסירת נפש כמה פעמים במקומות ידועים בשבח הגדול הזה. ועל כן נקוה לך ה' כו' בוי"ו כן הוא הנוסחא בזה"ק פ' משפטים דף קי"ט ע"ב לשון אבודרה"ם ועל כן נקוה לך הוא חוזר למה שאמר למעלה שלא שם חלקנו כהם כו' כלומר לפי שהשם קרבנו לעבודתו ע"כ אנו מקוים לישועתו לראות מהרה בתפארת עוזך כלומר שנזכה לראות פני השכינה ולראות בתפארת ביה"מ. עכ"ל הצריך לענינינו. וכשיאמר התיבות ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזיך ראוי להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד ע"ז הקווי ממש כאלו שומע בעת הזאת הבשורה מפי אליהו ז"ל שיבשר שביום הזה נזכה לראות השכינה ויכניס בלבו האמנה אמתית שבודאי יבא העת והזמן ואף אם יתמהמה חכה לו (להעביר) גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון יכניס ג"כ שמחה עצומה בלבו ע"ז. (לתקן) עולם במלכות שדי ז"ל אבודרה"ם לתקן כו' כלומר כיון שתכרות הטומאה מן העולם תחזור השכינה בכל העולם ואז יהיה העולם מתוקן. עכ"ל. וישמח האדם בזה שמחה עצומה. (וכל בני בשר) יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ כו' עד סוף כל נוסח השבח יכניס האדם בלבו שמחה עצומה עד מאוד עד שכמעט לא יעצור כח מרוב החדוה והשמחה שיבער בלבו על הקווי זה של עתיד שאז יתקדש שמו הגדול לעיני כל חי בכל העולם כי כל בני אדם כולם מקטנם ועד גדולם ידעו האמת באמונה שלימה ואמתית שה' אלהינו הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו וכולם יכרעו ויפולו לפניו מפני הדר גאונו ית"ש ויתעלה ויתנו יקר וגדולה וכבוד לשמו הגדול ית"ש ויתעלה ואז יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות עילא ותתא. וביחוד הפסוק והיה ה' למלך כו' יאמר בשמחה עצומה עד מאוד והאריז"ל מזהיר על פסוק זה לאומרו בכוונה גדולה. ויאמר הפסוקים אל תירא מפחד וכו' ונדפס בסדורים גודל מעלתם. בכתבי האר"י ז"ל שיש לומר אחר כל תפלה שני מזמורים אלו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר ומזמור אלהים יחננו וסודם רב ורם וגודל מעלת של מזמור אלהים יחננו מבואר בזוה"ק יתרו ד' ס"ז ע"ב. ובאבודרה"ם הובא ג"כ וז"ל ובקצת מקומות אומרים אותו מזמור אלהים יחננו כו' בכל יום שנקרא מזמור המנורה והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבהמ"ק וכאלו מקבל פני השכינה כי תמצא בו ז' פסוקים כנגד ז' קני המנורה וגם יש בו תשע וארבעין תיבות כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות שבשבעה קנה מנורה שעולין למנין מ"ט כיצד כו' עכ"ל האבודרה"ם. (וראוי) לאדם לומר החמשה זכירות בפה תיכף אחר התפלה כפי שנדפס בסדורים ואף גם זאת בהיות שם נאמר כל האומר פסוקים אלו ערב ובוקר קודם התפלה מובטח שהוא בן העוה"ב בודאי אין נפקותא בזה והזמן גרמא יותר לאמרם אחר התפלה כי אחר התפלה יש לאדם שהות יותר. ומ"ש שם בהזכרת מלחמת עמלק יכוין לתקן שהשכינה הוא בצער הרצון בזה שיתקן זה במסירת נפש שיקבל על עצמו תיכף אחר אמירת זכירה זו. עוד מ"ש שם בהזכרת הקצפתם במדבר לכוין חטא עגל ולתקן זאת הוא ג"כ במסירת נפש להראות קבלת אלהותו עליו ולא זולתו. ודי בזה בעזר אשר באבותינו בחר. נשלם תפלת השחר ואני תפלה לברא כל במלה. ינחני במעגלי צדק לברך על המוגמר כסדר כולה. ואשירה עוזו סלה: